כשהלב עולה על גדותיו

לפעמים יש ימים כאלו שיישר מרגישים שהם אחרים.

נמנמנו עד עשר (אצלנו בבית לא ישנים, "מנמנמים". תופעה גנטית כי יש לי אבא ואחיינית שגם הם לא ישנים אלא "נחים").

אני נורא מתרגשת כי אח שלי אוטוטו נוחת לביקור של שבוע בארץ! זה ממש קרוב, המטוס שלו כבר בטח התחיל להנמיך.

בחוץ יורד היורה, העצים מתפרעים ברוח, יש ריח מעלף, רעמים, ומצאתי לי פינה במרפסת שאפשר לשבת להישאר יבשים ולראות את הכל סוער מסביב, אושר...

מצד שני אין טוב בלי רע וקיבלנו חדשות עצובות שלואי החתול של ההורים שלי הלך לעולמו. אני מקווה שהוא בגן עדן של חתולים שמלא בטונה, וציפורים להבהלה.

חוצמזה, הכנתי לאסף בראנץ', (כנראה יותר מדיוק לקרוא לזה ארוחת בוקר). מנהג ישן שהקפדנו עליו בשנים הראשונות של הקשר שלנו, כשלא היינו פותחים את הסופ"ש בלי ארוחה כיפית ביחד. כמו הרבה דברים בגלל כל המטלות והעצלנות איכשהו זה נפסק. אבל אי אפשר לפספס שיש היום יום כזה שמחזיר אהבות ישנות.

אז זהו, הלב מלא, והיום רק התחיל!