עוד תוצר של לעיסת הנייר

 הקערה הזוהרת (מידי?) הזו הוענקה לכבוד יומולדת 40 של הגברת מיכאלי:

לכל הסקרנים מדובר בכלי טייקאווי של אוכל סיני שפורק, צופה בעיסת נייר, מפיות וצבע.שתהיה שנת 2011 מהממת!

המשיח הגיע (או משהו כזה)

אני שמחה לבשר שאחד האתגרים הקשים ביותר לפיצוח, פוצח...

חיפשתי ארוכות אחרי שולחן לסלון. לא נתקלתי בשולחן שהתאים לנו באופן ספונטני, ולכן ערכתי יום סיור בשוק הפשפשים, יום סיור בחנויות שבאזור נתניה, חרשתי את האינטרנט, וערכתי עוד סיבוב בהרצל ופלורנטין. בשלב הזה מי שרוצה שולחן סלוני מוזמן לדבר איתי, אם זה קיים בארץ ראיתי את זה.

אלו מועמדים שנשקלו:

השולחן הזה של חפצים ממש מצא חן בעיני, והצלחתי לשדל את המשפחה שלי להסכים שהוא יתאים לנו בטירוף (היו הסתייגויות, אבל לא נתייחס אליהן). אסף בשום אופן לא רצה שולחן עגול בשל סיבות פרקטיות ועלומות. אבל כל מי שעוקב יודע שאסף חייב לי בגדול, לכן ניגשתי לי לחנות לקנות את השולחן, במחשבה שאסף יכעס עלי אבל זה יעבור לו, ולי יישאר שולחן עגול ויפה תואר.

אממה, יש מקרים בהם היקום מתערב ועוזר לאלו שלא יכולים לעזור לעצמם (הכוונה לאספי המסכן), בחנות נשאר שולחן אחרון, והשולחן היה כל כך פגום שעם כל הרצון שלי להתעלם מהפרקטיות נאלצתי לוותר, ולחזור לחיפושים.

באזור נתניה יש כמה חנויות מעולות למשל טולמנס, פנטהאוס, מוסקט, vatsu, והימליה. ראיתי שם אולי עשרה שולחנות שהיו כמעט, אבל לא ממש. למשל השולחן הזה מפנטהאוז:

אין מה לומר שמדובר בשולחן יפה ביותר. אבל הזכוכית נראית לי מסוכנת לציבור מאותגרי הגובה.

בפלורנטין ראיתי את השולחן היפה הזה שסובל מבעיה דומה:

כשאני רואה שולחן זכוכית אני  מייד חושבת  על האחיין שלי מטפס על השולחן בבית שלו ומסיע עליו רכבת... לא מסתדר לרדוף אחריו או אחרי חבריו הדרדקים, כדי שחלילה לא ייפגעו. מספיק בעייתי שקנינו ספה שצריך לשמור עליה מפני יצרני הכתמים.

בסופו של דבר, אכן מצאתי שולחן, ועוד במקום כל כך צפוי, שלא ברור לי איך לא התחלתי שם - בחנות חדרים. בלי להתלבט ולהראות את השולחן לחוות דעת נוספות, לאור רמת היאוש שהייתי בה, פשוט קניתי את השולחן הזה מיד ובמקום:

אחרי שאסף ראה את השולחן הוא הציע  לשנות את שם של "חנות הרהיטים, חדרים" ל"חנות הגרוטאות, מן הרפת ומן הלול". אבל לי לא אכפת, אני מרוצה!

איך סידרתי שאסף יהיה חייב לי בגדול

ככה אסף עבד עלי

בדירה הקודמת היה לנו חצי חדר ששימש כחדר אורחים או בשמו המלא "החדר של אמא של אסף", שמגיעה לעתים לא קרובות במיוחד לישון אצלנו. החדר היה קטן ולא יכולנו לקנות מיטה בשום מקום עבורו, בטח שלא ספה שנפתחת למיטה כמו שאני רציתי. לאחר משא ומתן מפרך הוסכם שאסף יקנה מיטה פשוטה וזולה ברחוב אילת שתהיה אך ורק מיטה זמנית עד שנעבור דירה. ובאמת אסף מצא את אחת המיטות הכי פחות אסתטיות בישראל:

מאז, כידוע, עברנו למשכן קבע. לאמא של אסף יש חדר חדש ומרווח, וכבר אפשר למקם בו מיטה חביבה, אפילו כזו שנפתחת למיטה זוגית. אבל אסף "שכח" את הסיכום, ומסרב לזרוק את המיטה. 

כמובן שאני לא צריכה שאסף יסכים שאני אקנה ספת מיטה ואזרוק את המיטה המכוערת. שהרי לאסף אין זכות וטו על נושאים שקשורים לבית. 

למרות שהצדק לצידי, החלטתי שמבחינה אסטרטגית יהיה נכון לעשות פה ויתור מסוים, כך מעכשיו ועד עולם אני אוכל להזכיר את הויתור הזה ולהשיג בתמורה ויתורים מרחיקי לכת. 

זה הפתרון האלטרנטיבי שמצאתי, בביקור בשוק הפשפשים רכשתי כיסוי מיטה בחנות 'מעשייה' שמפעיל קפה פועה וכריות בחנות 'Badim', (שדווקא יש להם אתר, אבל אפילו גוגל לא מוצא אותו אז אני קטונתי).

וככה המיטה נראית עכשיו:

ציון עובר + מבחינתי. תודה לאליענה על הליווי והיעוץ!

פורמאליות

סתם חשבתי לחלוק אתכם התכתבות די רשמית שהייתה לי עם אסף היום, וגם מבט ראשון על הספרייה המתוכננת שלנו. אבל תקראו עד הסוף....

From: office moti saad To: שלומית הכהן לשלומית היי מצ"ב שרטוטים מעודכנים של חדר העבודה יום טוב עדי

From: Shlomit Hacohen To: Perry, Assaf מה אתה אומר?

From: Perry, Assaf To: Shlomit Hacohen בגדול נראה לי בסדר. שאלות:             1.       בקוביות העליונות את לא רוצה דלתות בכלל? 2.       צריך לוודא שתהיה גישה נוחה לשקעים 3.       איפה ישבו המדפסת, טלפון, מודמים, ראוטרים, וכו? צריך לוודא שתהיה גישה נוחה אליהם ולכל הכבלים המחברים אותם (אני יודע שאת שונאת שרואים כבלים חשופים אז כדאי לבדוק איתו מה אפשר לעשות) 4.       יופי את!

From: Shlomit Hacohen Sent: Tuesday, December 07, 2010 2:02 PM To: Perry, Assaf Subject: RE: שרטוטים חדר עבודה 1.       זו הספרייה, אתה לא רוצה שיראו את הספרים המצחינים שלך? 2.       דיברתי איתם על זה, נמדוד היום איפה הם יוצאים 3.       המכשירים ישבו מעל החלק עם הדלתות ויהיה לכבלים שלהם פתח לכיוון השקעים 4.       נכון!

From: Perry, Assaf To: Shlomit Hacohen             1.       לא מדובר כאן על מה אני רוצה, אלא על מה את רוצה. כמובן שמבחינתי פתוח זה טוב. 4. אני כבר לא כל כך בטוח!

From: Shlomit Hacohen To: Perry, Assaf 4. מה, רק כי לא אמרתי יופי אתה?

From: Perry, Assaf To: Shlomit Hacohen 4. לא. כי את קוראת לספרים מצחינים, מי שמצחין ספרים סופו שיצחין אנשים.

From: Shlomit Hacohen [mailto:shlomit@netexcorp.com] To: Perry, Assaf 4. הספרים שלך באמת מצחינים, מסכנה אמא שלך שצריכה לישון איתם... ולהצחין אנשים זה לא כזה מסובך, למדתי מהטוב ביותר

From: Perry, Assaf [mailto:assafperry@paypal.com] To: Shlomit Hacohen 4. על תחשבי שאנ'לא אגיד לאבא שלך מה שאמרת עליו כרגע

פינות חמד

הצלחתי לגרור איתי שוב מתנדבת אמיצה למרחקים, לבקר בחנות פינות ברישפון. החנות הזה היא ממש בסגנון שחשבתי שיהיה לבית שלנו, ובינתיים לא יצא ככה - הסגנון נקרא קאנטרי, או אמריקאי כפרי.

בחנות החמודה הזאת יש הרבה רהיטים וקישוטים - ובטוח חלק מהם יגיעו אלינו הביתה בקרוב. זו טעימה קטנה מהמקום:

מיכל, המנודבת, נראית מבסוטה (תזהרי שאני לא אמשיך לגרור אתך איתי!)

קישוטים לילדים חמודים עד מאוד (הקישוטים, אני מניחה שהם מתאימים לכל מיני סוגי ילדים).

עוד משהו מוצלח בפינות הוא שהם מחדשים רהיטים, וככה אפשר להמיר רהיט מכוער ברהיט קאנטרי אורגינל! אמנם במחיר של רהיט חדש, אבל לא של כזה יפה. למשל שידרוג שידה סתמית יעלה בסביבות האלף שקל. דווקא יש לנו כזאת לטיפולם המסור, אבל אני אבקש הנחה... 

תמונות של הרכישות - אני מקווה שבקרוב!

טוב שיש גבר בבית

אחרי שאתמול החמאתי לאסף, עכשיו אני נאלצת להכפיש אותו. אסף לא מתקן כלום בבית. תכונה שממקמת אותו גבוה ברשימת פסולי החיתון... יש לו מזל שיש לו אותי.

אי אפשר היה לחזות את התכונה הזאת אצלו, הוא מסווה אותה מצוין בזכות כל הציוד המשוכלל שיש לו שכולל מקדחות, ארגזי ברגים, מברגים, פטישים ועוד ועוד.

לפני שהכרתי את אסף ההורים שלי ואחותי ובעלה היו עוזרים לי להתקין דברים בבית. אבל מאז שאסף הגיע, עם כל הרושם המטעה שהוא דואג ליצר, אפחד לא עוזר לי יותר ויכולים לעבור חודשים בלי שתמונות ייתלו למשל.

למזלנו פגשנו בלאונל שיפוצניק ברזילאי חמוד, שלא מתנגד לתפקד בתור הגבר האמיתי פה בבית, ותמורת סכומים באמת פעוטים פותר את המשבר. השבוע הוא היה פה ותלה תמונות שלנו:

אז תודה ללאונל, ולא פחות חשוב תודה לנעם אופיר חבר וצלם מחונן שהוא המקור של כל היופי הזה.

אחסון לטווח ארוך

לפעמים, לעתים נדירות, הכי מדויק להגיד - כמעט אף פעם - אסף צודק.

למשל לאחר שהצקתי לו ארוכות שהגיע הזמן שנסיים לפרק ארגזים, הוא נשבר ולפני שבועיים פרקנו חצי מהארגזים שנשארו מהדירה הקודמת. בגלל הארגזים הללו אחד מחדרי השינה שלנו היה בפועל ממש מחסן.

במשך שבועיים הבית היה מהומה מוחלטת עד שחילקנו את כל הבגדים שלא רצינו, וזרקנו את מה שלא נשתמש, והענקנו מכשירי חשמל ישנים. מאז נשאר ממש עוד קצת ממה שפורק לסידור.

החדר שישמש כמחסן, עדיין משמש כמחסן, רק פחות עמוס. אבל כל מה שפורק ועוד אין לו מקום מחכה עכשיו בחדר העבודה שלנו, ולמעשה גם הוא הפך למחסן. עוד חידוש מהימים האחרונים הוא שסופסוף בנו לנו מחסן לדירה, וגם בו יש כמה ארגזים וארונות ישנים.

זה המחסן הראשון (חדר שינה בעתיד)

זה המחסן השני (חדר עבודה בעבר הקרוב)

מטעמי אסתטיקה המחסן השלישי יוצנע בשלב זה.

כמו שאסף אומר לפני הסדר היה לנו מחסן אחד, עכשיו יש לנו שלושה מחסנים...
צודק.

לעיסת נייר

אוקיי, אז הייתי בחופשת בלוג בחודש האחרון. ננזפתי מספר פעמים, ובצדק...

זה רק כי העולם האמיתי הפך עמוס ברמות שלא זכורות לי, כולל ימי עבודה של 14 שעות, שמצטרפים לימי העבודה של לפחות 18 שעות של אסף. תכלס הבית שלנו הוזנח, כך שלא באמת היה לי מה לעדכן.

לא רק הבית הוזנח אלא גם אספי החמוד. לא בישלתי כלום שבועות, המקרר שלנו כמעט ריק לגמרי, למעט איזו ריבה ישנה. ועד השבוע לא הספקתי לעדכן את אסף אפילו בדברים קטנים שלוקח רק כמה דקות לספר.

אבל זהו, אני מקווה שאנחנו מתחילים לחזור לשגרה, אסף ישן אתמול 6 שעות, ואני עבדתי רק 10 שעות בימים האחרונים, הערב אפילו נצא לארוחה רק שנינו, זה לא קרה כבר לפחות חודשיים, ובנוסף התחלנו להשקיע שוב בקן שלנו.

הדבר הראשון שנוסף לבית הוא צמד החמד הזה:

לפני חודשיים בערך סיפרתי לאסף שאני עומדת להירשם לקורס לעיסת נייר. אסף שאל "למה שתרצי ללעוס נייר?". צחוקים איתו...

אז הקורס התחיל, ובסוף כל שיעור אסף בדק איתי באיזה מקום סיימתי, ולצערי תמיד הגעתי למקום האחרון. על פי אסף הישגים מודדים בכמות לא באיכות (או כל מדד לא מובהק אחר). וכך יצא שהייתי האחרונה לקחת איתי הביתה יצירה שלמה, אבל עכשיו כשלקחתי, אני מאוד מאוד מרוצה, על אף המקום האחרון והמביך...

החמודים האלה מחכים למקום של קבע על הטלוויזיה, שהיא ה"מדף" היחיד בבית כרגע. אני מקווה שהטלוויזיה הישנה תוחלף ולא תישאר מדף, וגם שיהיו פה בסופו של דבר מדפים.

לכל מי שמתעניין הקורס הוא חלק מרשימת הקורסים של נירלט, ואני מאוד ממליצה עליו.

ארץ הפלאות

היום הרחקתי עד החנות נקודה בכפר עם מיכל וליאת המשת"פיות, החנות ממוקמת במושב עשרת (איפה?) ואפילו לא היינו הלקוחות היחידים שם. בעוד הבנות מעדכנות את הפייסבוק והפורסקוור בתמונות ורשמים מהלוקיישן המרוחק, אני ניגשתי ישר לשופינג, הזמן קצר... תראו כמה הדברים שם מהממים:

בסוף כמובן שכולנו בזבזנו. זה מה שקניתי לי:
מגבות ומחברת

וגם ספלים וכד קטן לבראנצ'ים חגיגיים

אז אתם אתם בדרך לעזה, שווה לעצור!

משפחת פרי מפשילה שרוולים

משפחת פרי התגייסה להציל את הגינה של הבית של אמא של אסף. לצערם הם הגרילו את היום הכי חם באוקטובר. החלטתי לתעד את ההשקעה, למען הספקנים. אלו חלק מההוכחות:

זה אספי הגיבור מפנה הר של גזם

בהזדמנות זאת, כבר צילמתי חלק מהשיפוץ - זה המטבח שאני בחרתי באיקאה (הבלאגן שעל השיש כבר לא קשור אלי). לבעלי המזל שיש להם נכס להשקעה אחרי בדיקה נראה לי שאיקאה מציעה מטבחים מוצלחים. אפשר להזמין הובלה והרכבה, אז גם אין את הכאב ראש הרגיל שמתלווה לקנייה באיקאה. כלומר חלק מכאב הראש בכל זאת חייב להישאר, כי צריך לשמור על המוניטין, אחרי שאני ביליתי בחנות ארבע שעות עד שההזמנה יצאה לפועל, אסף נאלץ לחזור ולבלות שם שעתים נוספות כדי להשלים כמה חלקים שהיו חסרים במלאי.

 

בבית היו דלתות עץ וזכוכית של פעם שנהרסו כליל, הקבלן שלנו לקח אותן כפרויקט אישי, ועכשיו הן לא היו מביישות בית קפה מעוצב.

ואני מה עשיתי? קיבלתי את התפקיד הכי מוצלח להביא צהרים לפועלים. תפקיד פרוטקציונרי הולם.

כשהלב עולה על גדותיו

לפעמים יש ימים כאלו שיישר מרגישים שהם אחרים.

נמנמנו עד עשר (אצלנו בבית לא ישנים, "מנמנמים". תופעה גנטית כי יש לי אבא ואחיינית שגם הם לא ישנים אלא "נחים").

אני נורא מתרגשת כי אח שלי אוטוטו נוחת לביקור של שבוע בארץ! זה ממש קרוב, המטוס שלו כבר בטח התחיל להנמיך.

בחוץ יורד היורה, העצים מתפרעים ברוח, יש ריח מעלף, רעמים, ומצאתי לי פינה במרפסת שאפשר לשבת להישאר יבשים ולראות את הכל סוער מסביב, אושר...

מצד שני אין טוב בלי רע וקיבלנו חדשות עצובות שלואי החתול של ההורים שלי הלך לעולמו. אני מקווה שהוא בגן עדן של חתולים שמלא בטונה, וציפורים להבהלה.

חוצמזה, הכנתי לאסף בראנץ', (כנראה יותר מדיוק לקרוא לזה ארוחת בוקר). מנהג ישן שהקפדנו עליו בשנים הראשונות של הקשר שלנו, כשלא היינו פותחים את הסופ"ש בלי ארוחה כיפית ביחד. כמו הרבה דברים בגלל כל המטלות והעצלנות איכשהו זה נפסק. אבל אי אפשר לפספס שיש היום יום כזה שמחזיר אהבות ישנות.

אז זהו, הלב מלא, והיום רק התחיל!

אין לי רגע דל

לא ברור מה עבר עלי בסוכות, ביקרתי בפסטיבל בת ים. הסיבה הרשמית הייתה האופרה האורבנית שהפיקה אליענה. שהייתה ממש קסומה, לא פחות.

בפסטיבל היו הופעות בכל מקום בעיר כולל מבנים נטושים, מגרשי חניה וגנים ציבוריים וכל מיני הפעלות ביזאריות כגון "שינה בציבור". אנחנו נהננו מכל מה שנתקלנו בו, ובעיקר ממסיבה שערכו חקייניות של מרלין מונרו, עם מוזיקה מכל הסוגים. בתמונה ליאת ואני עם שתיים מהחקייניות.

עם כמה שהעיר הפתיעה אותי באופן חיובי, עדיין יש בה משהו הזוי שלא רואים בפסטיבל ברוטשילד או בעכו. צריך להיות כדי להבין.

למה אני כותבת את כל זה, לא כי התחלתי חלילה לעסוק בפעילויות תרבות, אלא רק כדי להגיד שבאופן מפתיע כן כדאי לבקר בבת ים כשמתארגן פסטיבל כזה. שישאר ביננו מדובר בנסיעה של פחות מ-10 דקות מתל אביב (כן, גם בכיוון ההפוך).

הבטחות

החגים נגמרו, היה כיף בסופי השבוע הארוכים. משום מה למרות כל הזמן הפנוי לא השתנה בדירה כלום, אפילו לא מסמר אחד...

זה בדיוק מה שפחדתי ממנו, עקב אופי מחורבן ביותר אני מצליחה מצויין בספרינטים, אבל לא משהו בריצות ארוכות. זה כמובן נכון רק ברמת המטפורה, במציאות גם ספרינטים וגם ריצות ארוכות לא ברפרטואר שלי.

אז לכל מי שהתפעל שהמנורות תלויות והכל מסודר יומיים אחרי הכניסה לדירה, אני מזמינה אותכם לבוא לראות שמאז לא פירקנו ארגזים, לא תלינו אף תמונה, שעדיין אין לנו שולחן בסלון, שכדי לראות את עצמי במראה אני צריכה לקרוא למעלית.

אז קצת באיחור אלו ההחלטות שלי לשנה הבאה:

• לדאוג שכל החוסרים מהקבלן יושלמו (למרות שכל יצירת קשר עולה לי בבריאות)
• לתקן בזריזות כל מה שמתקלקל / נופל / רופף, כרגע הברזים שלנו מזכירים משחק לגו, והתריס במקלחון בחצי התורן
• לפרק את כל הארגזים ומה שנשאר בארגז (עוד חודש נגיד), להעיף בלי חשבון
• להשלים נגרויות, מדפים, ריהוט חסר אחרון
• לגנן את המרפסת (זה בכלל ברשימה של אבא שלי, אבל בכל זאת אולי אנחנו נעזור קצת בהשקיה או משהו...) אסף אומר שככל שנשתול מאוחר יותר, ככה הצמחים ימותו מאוחר יותר. נקודה למחשבה...
• לקשט, לתלות תמונות, להוסיף צבע
• לקנות סופסוף טלויזיות שטוחות - אספי לטיפולך המיידי
• לשטוף את האוטו שלי. אולי זה לא לגמרי קשור, אבל באמת שהגיע הזמן!

אני מקווה שבניגוד לדיאטה, ספורט, אוכל בריא, ושאר ההבטחות שאני מתעלמת מהן, דווקא בנושאי הדירה אני אצליח לשנות הרגלים כושלים...

תעזרו לי!

פשעים ועבירות קלות

הגיגים ליום כיפור.

אסף הציע שאני אבקש ממנו סליחה על כל מה שעשיתי לו עם המזגנים השנה. במילים אחרות על כל הפעמים שהדלקתי אותם. מיד ביקשתי סליחה על כל מה שעשיתי ובהזדמנות זאת גם על מה שעוד אעשה עם המזגנים השנה. כמו שאסף אומר "מתי כבר יגמר האוגוסט הזה?"

אספי החמוד יושן עכשיו אחרי שעבד כל הלילה (של יום כיפור!)

לפני כן עשינו "ארוחה מפסקת" שרק התחילה אחרי שבע בערב והחטאנו איתנו עוד חברים. החטא הראשון הוא העיתוי, והשני הוא שכל האוכל נגמר והאורחים נשארו רעבים.

חוצמזה גם שמתי סדין על הספה שהילדים המבקרים לא ילכלכו. זה חטא נגד העקרון שלי שקובע שהבית צריך לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. ניו ייר רזולושן- מעכשיו רק דברים פרקטיים (או אורחים בני 5+).

עוד עבירה קלה מהשבוע האחרון, אחרי חודשיים של פנטזיות אכלתי צ'יפס לארוחת צהריים. אומנם התוודתי בפני אסף, המטיף לבריאות, ועדיין הוא מאוד התאכזב. היה לי כל כך טעים, נקווה שאני לא אעבור את העברה הזאת שוב בקרוב. הבעיה היא שהתגמול על עבירת הצ'יפס הוא כל כך מיידי, והעונש כל כך  אמורפי. קשה לדבוק בדרך הישר...

אני מקווה לעבור עוד עברה אחת היום והיא ללכת לים בכיפור. מי בא?

למה כלום לא קורה

כבר כמה זמן שאנחנו לא באמת מקדמים שום כלום בבית שלנו. זה נובע מפרויקטים אחרים שתופסים מימדי ענק ולא משאירים זמן או אנרגיה לדברים החשובים באמת כמו מציאת שולחן לסלון, תליית תמונות, והחשוב מכל - פירוק ארגזים (אלו שלא פורקו ביומיים הראשונים מחכים עד היום, בושה).

אחד הדברים שמילאו את הזמן שלנו (בעיקר את זה של אסף) עד אפס מקום הוא התמודדות עם בירוקרטיה מהגהנום!

אמא של אסף התקיימה בשנים האחרונות מההשכרה של דירה. כבר 12 שנים שגרה בדירה אותה הדיירת. לאחר עשר שנות השכרה נרשם זלזול בהקפדה על הביטחונות בשלב חידוש החוזה. והתוצאה - לפני כמעט שנתיים הפסיקה הדיירת לשלם שכר דירה, מדובר בעורכת דין שידעה מה היא עושה... לא קשה לדמיין מה עובר על אמא של אסף מאז, ולאיזה חוב נקלעה.

אסף בהיותו אסף לקח על עצמו 95% מההתמודדות עם הצרה הזו, ובנוסף הקפיד מאוד לפעול במסגרת החוק, ולא לשלוח כל מיני מאיימים, לפרוץ ולהחליף מפתחות או כל פתרון אחר שהציעו לנו.

אז מה כרוך בהתמודדות על פי החוק? שכירת עורך דין, תביעה בבית משפט, פניה להוצאה לפועל, תיאום תאריך פינוי עם המשטרה, התמודדות עם כל הערעורים שבדרך. התהליך היה בירוקרטי ארוך ומתיש וזאת למרות שהוכרע לטובתנו בכל שלב. כדי לא להעיק אני אחלוק רק את השורות התחתונות:

• עלות התהליך מעל לחמישים אלף שקל
• מעל 14 ימי עבודה הוחמצו
• משך התהליך שנה וחצי בהם לא שולם שכר דירה, שכנראה לא יגבה לעולם

למזלנו עורך הדין שלנו (שלמד איתי בבית ספר) נתן לנו יחס של חמישה כוכבים, אחרת בקלות הייתה עוברת חצי שנה נוספת בלי פינוי, עם כל הנזקים וההוצאות שכרוכות בכך.

בקיצור - אם יש לכם דירה להשכרה, דבר ראשון - כיף לכם! דבר שני תקפידו כמו פרנואידים אמתיים על ערבויות ובטחונות. עדיף לחכות עם ההשכרה עוד חודש חודשיים עד שימצא מי שיעמוד בדרישות שלכם ולא לסכן את הנכס, כי רשויות החוק פשוט לא בנויות להתמודד עם בעיה כזו.

אז זהו, בשעה טובה הדירה ריקה, ואנחנו מתחילים לטפל בשיפוץ שלה (הדיירת השאירה אחריה חורבן רציני). מה שנשאר זה לאחל לאסף ולאמא שלו שנה טובה עם דיירים טובים ולא יזיק קצת כסף בחשבון בנק.

שנה טובה!

בערב החג אנחנו נהיה אצל המשפחה של אסף במלכיה. כקיבוצניקים חסרי כל כבוד למסורות התוכנית שלהם לארוחת החג היא לעשות מנגל בחיק הטבע. וכשזו התוכנית אין צורך בהכנות אוכל מסורתיות או במתנות ל"מארחים". אבל לא נאה לבוא ככה סתם, אז בכל זאת התגייסתי למאמץ.

אני מביאה:
1. סלט כרוב מעולה ביותר
יש פה מתכון לסלט, אני מוסיפה חמוציות. ושמה כף שמן וכף שמן סומסום במקום 1/3 כוס שמן.

2. בראוניז
מדובר בעוגה השנייה שאני מכינה בחיי (פה כתבתי על הראשונה). הוטל עלי להכין עוגת שוקולד, לא ברור איך נפלה עלי מטלה כל כך לא מתאימה... אבל הסתדרתי לא רע, בעיקר כי הבנתי שברגע שחוצים את גיל 10 כולם יותר אוהבים בראוניז מעוגה רגילה, וזה בהתבסס על מחקר סוציולוגי שערכתי בקרב אסף.
מסתבר שבראוניז זה אחד הדברים הקלים להכנה עלי אדמות. לקחתי את המתכון מ"בצק אלים". דרך אגב חצי מהמגש הראשון כבר חוסל. עכשיו אני צריכה לעשות עוד (בקטנה) הסבב הראשון היה בתוספת אגוזים, השני יהיה בתוספת מרשמלו.

3. מתנות

 החלטתי לתת מתנה של תשומת לב לכל משתתפי ארוחת החג, והשקעתי מאוד....

קניתי צנצנות מהממות חושים ב-כיופים

הכנתי ריבת רימונים לפי המתכון של בישולוג.

וזיכרו את הפתגם הנודע "כשמכינים ריבות מקבלים כוויות"

ולסיום סיומת חיברתי שנה טובה קטנה לכל צנצנת.

מה שנשאר לי זה לאחל גם לכם שנה טובה ומתוקה

יום השואה לנמלים

בקרוב נחגוג לראשונה את יום השואה לנמלים, לחג הזה יש עוד שם (שיותר מתאים לילדים) והוא ראש השנה לפירורים.

ממנהגי החג:
פיזור כופתאות לנמלים
העלאת ה"כותפאות" קורבן למלכת הנמלים
המלכה בטובה אמורה להתפגר
והנמלים אמורות לעזוב

השנה בגלל שזו השנה הראשונה שבה אנחו חוגגים את יום השואה לנמלים קניתי גם מלכודות נמלים.
אתם בטח חושבים על משהו כזה:

אז לא, גם לא מדובר במלכודת דבק שתופסים עליה נמלים ואחר כך משחררים בחוץ. בעצם זו אותה שיטה בדיוק - במכודות יש כופתאות למלכה, שהנמלים החרוצות אמורות להעביר אליה (העבודה משחררת, כן?).

ועכשיו לשאלות הספקנים-

האם כל שיטות ההשמדה שצוינו עד כה יעילות?

ככל הנראה לא, אבל כבר עשינו ריסוס שלא עבד, השיטות האלה לפחות לא רעילות לנו. כך שנוכל להשאר בסביבה ולהמשיך לטפל בנמלים באופן פרטני.

לאור הכישלון הצפוי האם אנחנו חוששים שהנמלים ינסו לנקום?

בהחלט, למשל אחרי הטיפול הפרטני בנמלים אני מרגישה עקיצות פנטום (שנגרמות על ידי רוחות רפאים של נמלים).

האם חגיגת יום השואה לנמלים יפה לקרמה?

לא, היא מאוד גרועה לקרמה.

האם אנחנו כיהודים יכולים לסלק אחרים על סמך גזע בלבד?

פחח...

כמו אלי ישי גם אני אסתתר מאחורי הטיעון שהן מפיצות מחלות, ואתם לא הייתם רוצים לגור איתן באותו בית.

זהירות ממכר

לא יודעת עד כמה ניתן היה לראות בצילומי המיטה החדשה את הסדינים המדהימים שלנו:

קניתי אותם ב B-knit חנות חמודה בדיזינגוף

הסדינים נראים רגילים ופשוטים, וכבר פה יש הישג. אני ממש שונאת סדינים צבעוניים ומקושקשים. נראה לי שהם מקלקלים את השינה. לא שאני מבינה משהו בשינה מקולקלת... אני ישנה כמו דוב המערות.

מה שהופך את הסדינים האלו למסוכנים לציבור הוא הבד המדהים שלהם, אחרי שישנים עליו לא רוצים בשום אופן לישון על סדינים אחרים. זה לא נשמע כל כך מזיק, אלא שהם יקרים רצח (לדעתי מחוץ לסיילים הם עולים קרוב לאלף שקל).

אסף החמוד קנה לי סט למתנת היומולדת הראשונה. מאז אנחנו ישנים עליו כמעט ברצף למעט הפסקות כביסה קצרות. באמצע החודש היה סייל של 40% ואני התייצבתי ראשונה בחנות והוספתי לנו עוד סט לגרדרובה.

מעכשיו אם לא נתרשל מאוד בכביסות נישן באופן אקסקלוסיבי במיטת חלומות רכה ונעימה.

מתנה למטבח

היום קניתי מתנה למטבח שלנו. הוא היה מטבח ממש טוב, והרוויח את זה לדעתי.

קניתי לו בקבוק פנסי לסבון כלים מ"חדרים"

בפעם הבאה נבחר סבון קצת יותר יפה, נראה לי שסגלגל יעבוד, יש כזה? אולי יש סבון כלים בריח לוונדר?

תתחדש!

הארנב והצב - עדכונים

מי שמו כסף על הארנב? אתם חייבים לי 100 שקל!

הארנב (כלומר המיטה) הגיע אחרון חביב בתחרות מול הספה. אבל הארנב הזה הצדיק מאוד את ההמתנה. לזכותו נזכיר שהזמנו את המיטה אחרי הספה, כך שלא הייתה פה תחרות ממש הוגנת.

תראו איזו מיטה מהממת חושים:

איזו יפה! איזו נוחה! איזה כיף שהיא פה!

לכל מי שלא עקב המיטה הוזמנה מנגריית מוטי סעד, ובשמה המלא "מוטי סעד חקלאות ונגרות בע"מ", השם לא מבטיח, לעומת זאת האתר של הנגרייה כבר מצדיק את הציפיות (תרתי משמע).

בשבוע הבא מוטי סעד בכבודו ובעצמו אמור לבקר אצלנו להציע נגרויות מעולות, אנחנו מחכים בקוצר רוח.

Uptown Sofa

בשיטוטי בחנויות העיצוב התאהבתי בספה שהייתה מחוץ לליגה שלי.

והנה מושא אהבתי. כדי שלא תנחרו בבוז אני אתנצל ואומר שהיא הרבה יותר יפה פנים אל פנים, והכי מרשימה כשהיא פוגשת את הישבן. הספה היא מ"פרימיטיב - גלריה לרהיטים" והיא עולה לפחות 17,000 שקל, אולי יותר, תלוי בגודל ובבד...

היה ברור שלא נקנה את הספה, ולכן חיפשתי אלטרנטיבות. קיבלנו המלצה על חנות מוצלחת בפלורנטין, ושם המעצבת הראשית הבטיחה ליצר עבורנו את אותה ספה, אפילו טובה יותר בהרבה פחות. ברור שקפצנו על ההזדמנות.

השבוע הגיעה הספה, וזו הצגת הבכורה שלה

דומה, אבל לא אותו דבר...

המעצבת הבטיחה שה"פופיות" תקרה מעצמה אחרי שבועיים של שימוש. אז לא נתבכיין (בינתיים), אלה נשב ונחכה שתבקע לנו ספת חלומות בסלון!

עדכונים, בעוד שבועיים.

מיקרו בלוגינג

מיקרו בלוגינג - איזה שם מכובד לעצלנות!

הבית שלנו מתקדם כל הזמן, אבל אני פשוט לא מגיעה לכתוב.
אז בינתיים, טעימה- חנכנו את שולחן האוכל לכבוד ביקור של אח שלי.
ככה נראתה ארוחת הערב. נכון בייתי? נכון יפה?

נכון?

הארנב והצב

הספה שהזמנו לוקחת 45 ימי עבודה, לעומתה המיטה לוקחת שבועיים בלבד.
מי יגיע קודם? לא כדאי להמר על הארנב...

(כל הזכויות לארנב שמורות ל zuuzi)

חיסול חובות (שיעמום מחץ) פוסט למיטיבי לכת

יש נושאים שפתחתי בעבר, שהגיע הזמן לסגור.

הנושא הראשון היה מים טהורים וטעימים לדירה, כתבתי על זה כאן. אז מה בחרנו?

מערכת סינון מים של Everpure, קנינו אותה דרך אקווה-ספרינג. השיקול המרכזי והמדעי שלנו היה שלהורים שלי יש את אותה מערכת והמים שלהם טעימים. אלו החששות שהעלתי בזמנו:
יתרונות - תמיד יש מים, חביב לסביבה, גם אסף ישתה מים טהורים- הכל נכון
חסרונות - הכי באסה למלא בקבוקים - דווקא הזרם ממש בסדר
תחזוקה מסוימת- בקטנה, פעם בשנה מחליפים פילטר
תופס את מקומם של הסבונייה או טוחן האשפה בצד הכיור - לא נכון, אפשר לקדוח עוד חור, אבל בינתיים ויתרנו.
מחיר - המערכת עולה 888 שח', ועוד 250 לפילטר שמספיק לשנה בשנים הבאות. יש מערכות יותר זולות בהרבה. אבל זה רק מעורר חשד, נכון?

הנושא השני היה יבוא אישי של וילון אמבטיה, שכתבתי עליו כאן

הוילון הגיע והוא יפה לאין שיעור, תמונות לא יכולות לשקף את מלא היופי. אסף חושב שהוילון מוזר למראה (מה שרק מחזק את הטיעון שמדובר בוילון מקסים).
עצם הגעת הוילון היא כמובן משמחת. לעומת זאת בתהליך נצברו הוצאות ענק על "היבוא"- 40 שקלים למשלוח מארה"ב, 40 שקלים לדואר בארץ, 210 שקלים למכס החצופים, כך שסך הכל מחירו הכולל של הוילון הגיע לכמעט (אני מתביישת) 500 שקל, שזה מטורף, ולא הגיוני...
נראה לי שבכך מיציתי את חווית הקניות אונליין בחו"ל, אלא אם כן אני אלמד שיטה להוזיל את המסביב.

הנושא השלישי היה בעצם שאלה האם השירות של טרקלין חשמל יהיה מוצלח כמו התמחור, כתבתי עליו כאן.

זה היה די מזמן וסך הכל היה ממש בסדר, הגיע מה שקנינו, בזמן, והכל עובד. לא שנפלתי מהשירות, אבל איך אפשר ליפול ממנו? מה כבר הם יכולים להציע?

יופי, אין יותר חובות, קדימה לדרך