יום שישי, 30 ביולי 2010

הביתה, פיפי ולישון

כשמכרנו את הדירה הקודמת הקונה הממולח ניסה "לסחוט" מאיתנו את כל עיצוב פנים שטרחתי עליו רבות. אחרי מו"מ הסכמנו שניקח איתנו את הריהוט שבאמת אהבנו וכמה מנורות.

בין היתר ריהוט חדר השינה שלנו אבד לנצח. רובו היה Built-in ולא ניתן היה לקחת אותו. זו דרך אגב נקודה למחשבה לכל מי שמרהט דירה, דירה עוזבים באיזה שהוא שלב, גם אם היא קנויה. הריהוט שנבנה לתוך נישות נראה כמו רעיון טוב בבניה, נשאר מאחור... בנוסף השארנו את המיטה והשידות שלנו. קניתי אותן בדיל של הלייף, בנגריית "עולם יפה מעץ" (שלדעתי כבר לא קיימת). לא התעקשנו יותר מידי לקחת את המיטה משום שהיא חרקה באופן נוראי עם כל תזוזה קטנה. אז אם כבר מוסרי השכל, גם פה יש אחד, חדר שינה מקסים, בהתאמה אישית, כנראה עולה 2,500 שקל מאיזו סיבה, במקרה שלנו חומרי גלם עם עמידות של חודש.

אז אחרי שנה של שינה על הרצפה סופסוף החלטנו לשנות את המצב המחפיר הזה. אסף תרם את תרומתו האנטי עיצובית והחליט שהוא רוצה מיטה נטולת ראש, אך בעלת ארגז מצעים. כדי לאתגר עוד יותר, חדר השינה שלנו תוכנן באופן ממש משונה. הוא בגודל טוב, אבל כל השקעים והמנורות מוקמו כך שהמימד הרחב של המיטה דחוק במימד הצר של החדר ועוד בצד. אפשר להתחיל לחצוב שקעים חדשים בקירות, על זה אני אפילו לא מוכנה לדבר...

עשינו סיבוב בחנויות ולא ראינו משהו מלהיב במיוחד. מרוב מגבלות של גדלי החדר המוזרים ושל אסף כבר כמעט הזמנתי מיטה שפשוט תעשה את העבודה. סתם מתוך אופטימיות, דקה לפני שהתקשרתי להשלים את ההזמנה, נכנסתי לאתר של הנגרייה של מוטי סעד. קראתי עליה במרמלדה, בזמנו הכל נראה שם כל כך יפה שהנחתי שהנגרייה תהיה מחוץ ליכולות שלנו. אז זהו שלא, איזה כיף!

מצאנו באתר שלהם את המיטה הזו שגם עמדה בדרישות של אסף וגם נראתה לי יפה עד מאוד, וזה שילוב שלא קורה כל יום. לאור זה שמדובר בנגריה הם יכולים להתמודד עם כל גודל. בינגו!
היום נסענו עד אליהם (רחוק, יותר רחוק מאשדוד...) והזמנו, היפ היפ! חוצמזה קנינו גם מזרון, בעזרת פרוטקציות של הגברת מ. מיכאלי, שמסתבר שמאוד אוהבים אותה בגוד נייט סנטר.

עוד שבועיים בערך הכל יגיע, וכמובן יצולם ויסופר. עד אז, לילה טוב!

יום חמישי, 29 ביולי 2010

Walk of Shame

טוב, לא נעים להודות, נסעתי לאיקאה.
זה אחרי שנאמתי שהדברים שלהם לא מיוחדים, ולא עמידים, ולא ולא...

לא מספיקה הבושה, עוד נסעתי במהלך ה"סייל סייל סייל, איקאה סייל, איקאה סייל". כמובן שנערכתי לחוויה מחשלת- בחרתי הכל מראש באתר, בדקתי שקיים במלאי, סימנתי איפה זה במחסן כדי לא לעבור בחנות בכלל.

כדי לאזן את ההשמצות הפרועות מהעבר, זה הסיכום המאוזן של הביקור בחנות:
החוויות החיוביות - הייתה חניה; לא דרסו אותי ואני לא דרסתי אחרים עם עגלות הענק; הארון שרציתי לאמבטיה נראה ממש יפה גם בחיים שמחוץ לקטלוג; התור לקופות עבר בשלום; נשברה לי כוס לאחר התשלום והקופאית הציעה לי להחליף בחדשה.

החוויות השליליות - עקב כשלי ניווט עברתי לצערי את כ-ל החנות כולל חדרי הילדים; באופן צפוי קניתי עוד המון דברים קטנים שלא תכננתי במאות שקלים; הכל היה כבד רצח ולא היה קל לגייס עזרה; למרות שסכום הקניה היה מעל 1,300 שקלים איקאה לא הרגישו שמגיעה לי שקית לאסוף את הקניות, וכך הרוויחו עבור הקניה שלי עוד שקל שלם; אסף טוען שהרכבת הארון הייתה מרובת שלבים ומציקה.

ואלו הקניות-
ארון שירות לאמבטיה, יש להודות שבאיקאה היו הארונות הכי יפים בעיני























מדרגות לחדר הארונות, אחד מכמה מוצרים שפותרים בעיות, שהכי קל למצוא באיקאה, בטח יש כאלו בעוד מקומות, אבל להתחיל להתרוצץ ולחפש זה מוגזם...























קניתי עוד שטויות - כוסות, מגבות, שטיחי אמבטיה, נרות, מסגרות וקופסאות קרטון. בתחום האקססוריז תמיד יש באיקאה דברים יפים וזולים. לדעתי זה הקטע המתוחכם של הרשת. זה לא שבאמת חיפשתי קופסאות, ובכל זאת קניתי. דרך אגב הן כבר בשימוש ופותרות בלאגן של ניירת.























אם כבר אני מתוודה, ראיתי עוד כמה דברים שאהבתי, אולי אני אחזור. אבל אז אני כבר לא אגלה!

יום שלישי, 20 ביולי 2010

אבירי השולחן

שולחן האוכל שקנינו בדרך המשי הגיע!
מ'תם אומרים? אני מתה עליו!

זה שולחן מעץ טיק עם מראה של פעם, בדיוק מה שרצינו כדי לשבור את ההי-טקיות של הדירה.

לסוג שולחן כזה קוראים שולחן אבירים, אלו שולחנות עם רגלים מרכזיות ולא בארבע פינות, (אופטימלי למספר הישובים סביב), לרוב השולחנות האלה הם מעץ מלא, הם ענקיים ולא ניתנים להגדלה והקטנה. אצלנו לא נכנס שולחן אבירים קלאסי. איזה מזל שגילינו את דרך המשי ברשפון, שיצרו עבורנו שולחן אבירים באורך 1.80 שיש לו אפשרויות הגדלה.

דרך המשי הם חנות אחת מבין כמה שמפעילות נגריות בהודו, אינדונזיה או סין. רובן מצליחות ליצר ריהוט בהתאמה מסוימת, הריהוט לא נראה אוריינטלי בהכרח
(not that there's any thing wrong with it) ועולה שליש מהמקבילה הישראלית. רק תחשבו כמה היה עולה להזמין ישירות מהספק המקומי...

יום שני, 19 ביולי 2010

מכל הכסאות שבעולם

אסף טוען שאין לו עניין בכל מה שקשור לעיצוב של הדירה. לכן כשבחרתי ריצוף וקרמיקה הוא אפילו לא הגיע. לא היה לו מושג אמיתי אלו דלתות יהיו בדירה, אלו ברזים וכו. היו מקרים מסויימים שפתאום הוא גילה עניין רב-
1. שיהיה כיור גדול במטבח
2. שהמזרון לא יקנה בלעדיו
3. שלא יהיו נורות הלוגן
4. שכסאות האוכל שיספקו תמיכה טובה לגב

בקיצור, אם אסף נכווה ממשהו בעבר הוא רוצה להיות מעורב. ומה עם כל הכוויות החדשות שבדרך? מה? נקווה שבבית הבא אספי לא יהיה מעורב בהכל.

כשקנינו כסאות אוכל אני הייתי מגובשת על מה שרציתי. אבל אסף שהתעקש להניח את ישבנו בכל כסא וכיסא, פסל את כל האלטרנטיבות שהיו לי...

כסא מעץ טיק ובמבוק מחדרים, שעולה 370 שקל (הכיסא הכי פחות יקר שראינו, אם לא לוקחים בחשבון את איקאה, נכון שחשבתם שחדרים יהיו הכי יקרים?)









הכסא של חפצים (מדובר בכסא מוכר וותיק שאפילו מופיע בלוגו של החנות)
כסאות בתי הקפה הצרפתיים של פיקאפ -
כבר חששתי שנאלץ לפרק מושבי רכב כי רק הם יהיו מספיק תומכים ונוחים. כשלמזלי אסף נאות לבדוק את כל הכסאות שבפיקאפ, (ומדובר בעשרות רבות). בין החמישה שהוא אישר, היה גם אחד שאני הסכמתי להכניס הביתה.

זה החתן, נראה קצת כמו כסא בית ספר, לא הכסא העדין ביותר שראינו, לא ממש הסגנון שבניתי עליו, אבל איזו תמיכה לגב, תענוג!
סימן טוב ומזל טוב ומזל טוב וסימן טוב


יום רביעי, 14 ביולי 2010

מישן אימפוסיבל

אני יוצאת בקריאה נרגשת ליזמים הממולחים שבינכם לפתוח קו של וילונות אמבטיה נורמליים בישראל. המצב בארץ מחפיר, כמעט כל הוילונות בחנויות הם קריקטורות לא מצחיקות כמו זו. בשביל לא להעליב אני לא אראה את הדוגמאות האחרות של ים, ובועות, ובלעע...
איך הוחלט שמי שזקוק לוילון אמבטיה אין לו טיפת כבוד עצמי?

אחרי שהשקעתי זמן מעל ומעבר לסביר אלו האופציות שראיתי- וילונות חלקים באיקאה בחצי חינם; וילונות מזעזעים בכל החנויות לבית, בסביבות ה-50 שח'; וילונות לא רעים, שלצערי לא מתאימים לנו בגולף אנד קו, בין 60 ל-90 שח'; חנות העיצוב היחידה שראיתי שמנסה בכלל היא Sofi שמציעה סט של וילון ושטיח נחמדים, כל פריט בסביבות ה-200 שקל. הייתי על הסף למרות שלא ממש השתכנעתי.

בסופו של דבר החלטתי לשים את נפשי בכפי ולהזמין וילון אמבטיה דרך האינטרנט מארצות הברית של אמריקה.
באמזון היו וילונות מבדי פיקה שחיבבתי, מסתבר שקוראים להם וילונות וופל
בחנות Bed Bath & Beyond היו המון וילונות שווים, אבל משלוחים לישראל? זה לא
בחנות האהובה עלי בתיאוריה Anthropologie, יכולתי לקנות המון, אבל אני לא ממש אהנה מוילון אמבטיה יפה לאחר שאסף יהרוג אותי כי קניתי אותו ב-$120
את האחרון החביב הזה רכשתי מהאחות הענייה של אנתרופולוגי - הלא היא Urban Outfitters
נכון יפה? נכון? נקווה שגם יגיע לארץ בעזרת השם יתברך.

יום שלישי, 13 ביולי 2010

תחזיקו אותי!

אחרי שמיקמנו את כל רכושנו בדירה החדשה, פרוייקט "הקן בסמטת עמוס" התברר כחשוב מתמיד.

כל הריהוט החמוד שלנו שהתאים יופי לסלונים קטנים ולחדרים שונים נראה מצחיק בחוסר ההתאמה שלו לדירה. חוצמזה, המטבח, התאורה, ומה שכבר קיים בדירה כל כך מדוגם, שהריהוט האומלל שגררנו איתנו מדירות קודמות נראה מרופט מאוד בהשוואה.

זו שידה שהייתה לפי מידה בדירה הקודמת קודמת, ולא הותירה סנטימטר קיר... קשה לדמיין
הריהוט הזה מילא את הסלון הקודם שלנו ב 100%
זה כיף שיש יותר מקום בסלון, סך הכל אנחנו רובצים פה רוב הזמן. זה לא המצב בחדר השינה, השידה הקודמת שלנו גדולה מידי ובינה לבין המיטה יש 10 סנטימטר, אסף הגיבור נדחק לו בלאט בלילות.

האתגר שלי הוא לנסות לא למהר ולפתור הכל מיד. לחכות ולהבין מה צריך, לחפש את מה שיתאים. להשאיר מקום לדברים יפים שנקרים בדרך בטעות. כמעט בכל רגע נתון אני עוצרת את עצמי מלהתניע את האוטו, לסוע לאיקאה ולגמור עם זה כבר.

ומה יהיה עם חנוכת הבית? אני מתפדחת ככה כשהכל לא מתאים...

יום שני, 12 ביולי 2010

ספרים רבותי ספרים

ברביעי שעבר נכנסו לדירה החדשה. אחרי אריזה מתישה, ופירוק מתמשך, בשישי בערב הדירה הפכה לראויה למגורים. הבגדים בארונות, הכלים במטבח, האינטרנט מחובר, הטלפון פועל, הטלוויזיה מתקשרת עם לוויינים, מכונת הכביסה עובדת בלופ, והמיטה (טוב לא בדיוק מיטה, יותר מדויק להגיד המזרון) בחדר השינה.

בשלב זה נותרו לנו 25 ארגזים שלא ניתן לפרק כי אין לנו לאן. אנחנו מחכים שיבנה מחסן לדירה, חסרים לנו עוד שטחי אכסון. אבל, גם אם היינו אחרי הבניה והקנייה- הר הארגזים היה מצטמצם ל-20. הסיבה למצוקת הפירוק הקשה היא הספרייה שאיננה.


לדעתי הספרים שכבר קראנו הם צוברי אבק שלא נשתמש בהם שוב, שנמצאים בבית רק כי "צריך". אני יודעת שלא מדובר בדעה פופולרית או אינטלקטואלית. הייתי שמחה להקים ספריה לתפארת... במרתף. כאשר לעתים נדירות נרצה להשאיל ספר לחברים (אל תחזירו) ניקח אותם אחר כבוד במעלית לספריה. כך מעט הקירות שלנו יהיו פנויים לתמונות, הארונות יהיו פנויים לבלאגן, והאבק יהיה פנוי למעשיו. לדעת אסף צריך ספרייה בבית. מש"ל.

כל הנוחרים בזלזול צריכים לדעת שאת הספרים שיושבים בארגזים אני לא אקרא, כי כבר קראתי, ולא כי אני אנלפבתית. אני דווקא כן קוראת ספרים שאני שואלת מההורים שלי ומחזירה להם ולבעיות האחסון שלהם בשמחה.

מי שעקב אחרי הבלוג יודע שלאסף יש רק רשות וטו, ולי אין חובה להסכים לספרייה בבית. אז למה בכל זאת תהיה ספרייה? שנים של סוציאליזציה עשו את שלהן, קשה לי לשלם את המחיר החברתי של המאבק הזה. ולכן כל מיני ג'ון גרישמים והרי פוטרים יצמצמו דרך קבע את מרחב המחיה שלנו, מאידך אנחנו נוכל להסתכל לכולכם בעיניים כחברים מין המניין בעם הספר.
 

יום שני, 5 ביולי 2010

מחפשים גאון בנקיון? הזהרו מהדוקטור

היום הזמנו לדירה חברת ניקיון שתסיים בשעה טובה את ההערכות למעבר. הצעת המחיר שלהם הייתה 800 שח'. נשמע גבוה? זה המחיר... אצל אגוסטינה החמודה היה עולה פחות.

קבענו בשמונה וחצי בדירה, בשמונה ועשרה הם התקשרו ואמרו שהם כבר קרובים. אצתי רצתי לי לדירה. בתשע כשעוד לא הגיעו התקשרתי ולהפתעתי הסתבר שהם בכלל עוד לא יצאו- "החנות של הפוליש הייתה סגורה, אנחנו נפצה אותך בניקיון". כמו שאמר צ'כוב אם מופיע רובה במערכה הראשונה של הצגה, הוא חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה. כשעלתה סוגיית הפיצוי הייתי צריכה להיכנס לאוטו, לנסוע לעבודה ומיד.

כשכבר הגיעו, ה"בוס" הסתובב בדירה במבט מזועזע ואמר שהרצפה כל כך שרוטה ובכלל היא גרנית פורצלן, וזה נורא יקר לנקות, ושנתקשר ליבואן ונשאל כמה זה עולה, ושניסע לסלמה ונביא לו חומרים, טוב הוא יעשה את זה בשבילנו, לו זה עולה פחות, ושאר קלישאות.

בשורה התחתונה הניקיון עלה לנו 2000 שח', יופי של פיצוי לכל הדעות.

אם אנחנו נכוונו לפחות אני אזהיר את הקורא הישר מ-ד"ר פוליש באופן ספציפי, ובאופן כללי אני ממליצה לקבל הצעת מחיר רק לאחר שבעל המקצוע ביקר בדירה. אחרת הוא תמיד יוכל למצוא גורם שלא סיפרנו עליו ש"משנה את כל התמונה".

כפרה, עוד יומיים למעבר, עוד לא התחלנו לארוז, צריך לחשוב קדימה.














יום שבת, 3 ביולי 2010

ויהי אור

בתכנון התאורה בדירה חשבתי ביני לבין עצמי לא למהר, לבחור לאט מנורות בכל פעם שאראה אחת נחמדה. כבר עשיתי המוני סיבובים במרכזי חנויות מנורות, אבל הקומבינטוריקה לא הסתדרה לי, מה יתאים למה? מה יתאים לדירה? בדירה שלנו מותקנים 50 גופי תאורה (!?!). למרות כל ההתלבטויות מסתבר כנראה קשה לפעול נגד האופי, והנה שבוע לפני הכניסה לדירה כל המנורות כבר בחורות, קנויות ומותקנות.

המנורה המשמעותית בדירה היא המנורה של פינת האוכל. לפני שבועיים ראינו אחת מתאימה ב"דרך המשי", והמוכר שם הוא זה שדרדר אותנו במדרון הקניות. אני התלבטתי לי לגבי המנורה, כפי שהתלבטתי לגבי עשרות אחרות, אסף לשם שינוי לא פסל, והמוכר מיד פירק את המנורה מהתקרה, ונתן לנו אותה, ואז אתם יודעים... לא נעים... ומאז הפכתי ממבקרת מנורות לקניינית יעילה.























התקנו בדירה כמה מנורות שהבאתי לפני שנים מ- West Elm בניו יורק, שלחתי עם המטוס ארגזים שלא היו מביישים משפחה חרדית
מנורות אחרות קניתי ברחוב קיבוץ גלויות, המחיר שם הוא ממש מצחיק אפילו ביחס לאזור הרצל, וכל מנורה עולה 150 שקל במקום 500 שח', אני עוד אעדכן אם יתגלה שהאיכות לא משהו
וכך נראות כל המנורות יחד, כולל מנורת הסלון שגם נקנתה בקיבוץ גלויות בחנות קצת מושקעת יותר
ביום רביעי עוברים - תבואו לבקר!

יום שישי, 2 ביולי 2010

פינת האתגר

אמבטיה פינתית היא המצאה תמוהה. האמבט עצמו (שבו לכאורה יושבים) לא גדול יותר מאמבט רגיל, אולי אפילו קצת קטן יותר, ועם זאת היא מחסלת שטח ענק מהחדר.

ואף על פי כן, בדירה שלנו מותקנת כזו אמבטיה. וזאת למה- היא הייתה חלק מהמפרט שבחוזה, דווקא ניסיתי לדנגרד (כלומר לעשות דאונגרייד). אבל כשקונים דירה יש מצב תמוה שבו אם מחליפים פריט, גם אם יקר בזול מיד מבקשים ממך להוסיף כסף.

המוכרים שלנו נהגו לתמחר שינויים כאלו ברוחב לב. למשל - את לא רוצה אמבטיה שעולה 2,500 שח' אלא אחרת שעולה 1,200 שח'? אין בעיה שלמי לנו הפרש של 17,000 שח' ונסכים שתבצעו את השינוי.

החלטנו לותר על חדר אמבטיה מרווח, חשבנו שבזה הסתכם המחיר של האמבטיה הפינתית, אז זהו שלא...

מה שלא מספרים זה שאמבטיה פינתית היא מאתגרת מאוד לסגירה. בשום חנות לא נמכר מוט אמבט מותאם לצורה המשונה של האמבטיה. האלטרנטיבה המקובלת היא "אמבטיון" שזה מקלחון רב חלקים שנראה כמו הצרות של אספי החמוד (בלי פוטושופ זה יותר מצער)























באינטרנט יש תמונות מקסימות של מוטות עגולים שלא ניתן להשיג בארץ, אפשר לקנות באמזון, אבל קצת התעצלתי























הישועה הגיעה ממקור מפתיע, חיפוש מעמיק באינטרנט העלה המלצות מכמה אנשים שגילו טמבוריה קטנה בשם האחים איציק בחולון שאכן מייצרת מסילות וילון לאמבטיות בכל צורה שהיא. מדובר באנשים נחמדים ופשוטים, שקשה לחשוד בהם שקידמו את עצמם בפורומים.

כך שלבסוף לאחר עבודה מרובה - מחקר, שרטוט, נסיעה לחולון והתקנה לא פשוטה יש לנו מוט שממש יאפשר לנו לא להשפריץ לכל עבר כהרגלי בשתי דירותינו האחרונות.























מה שנשאר זה לבחור וילון, ועוד לא ראיתי כזה שנראה סביר... אז עד שאמצא שפריץ שפריץ!

יום חמישי, 1 ביולי 2010

סבתא חנה שלי

ביום ראשון בערב סבתא חנה שלי עברה לעולם שכולו טוב, כך אני מקווה.

בהלוויה אמא שלי הקריאה קטע שכתבה עליה, וחשבתי לצטט חלקים ממנו:

"חנה, סבתא חנה, או כפי שקוראת לה רוני (אחותי) מאז שנולדו הנינים "סבתא סבתא חנה", הלכה לעולמה בגיל תשעים ושלוש. ביום שישי אמרה לנו "די, חייתי את חיי, ועכשיו מספיק" וביום ראשון בערב הלכה לעולמה במה שנקרא "מות-נשיקה". מותה תאם לחייה: ככל שהדבר היה תלוי בה, הייתה בוחרת לא להכביד, לא ליפול למעמסה על אף אחד. אם הייתה יודעת שיבואו אנשים במיוחד ללוויתה, הייתה אומרת "לא הייתם צריכים", כפי שהייתה מגיבה על כל מתנה שניתנה לה.

התואר 'גבורה' לא מתקשר, לכאורה, לסבתא חנה, אשה קטנה, 'כולה' מטר חמישים. אבל זה מה שהיא הייתה: אשה אמיצה. בגיל שבע עשרה, כחניכת השומר הצעיר עלתה חנה שניידר לבדה מנמוקשט, ליטא. אף שנישאה ליוסף כהן פעיל באצ"ל, בחרה להתנדב להגנה. בעגלה של יונתן (אבא שלי כשהיה תינוק), מתחת לשמיכה הבריחה נשק ובסיטואציה סוראליסטית גויסה על-ידי יוסף לאבטח אותו באקדחה בעת פעולה של האצ"ל.

לפני ארבעים שנה, כשהכרתי את חנה לראשונה כבר חיה לבד. אף פעם לא התלוננה, לגמרי שמחה בחלקה. היא הייתה המוציא והמביא הבלעדי של חייה. את פרנסתה מצאה בעבודת פשוטה, כזו שעליה לא מקבלים משכורת ראויה, אבל איזה פלאים חוללה באמצעים הדלים שעמדו לרשותה: תמיד לבושה היטב, מאופרת ומחייכת.

בכל התקופה העצמאית והגאה ההיא נעזרה רק בשי, הנכד הצעיר, שגרר עבורה את פחי-הנפט במעלה המדרגות הרבות עד ביתה. כל עוד עמד לה כוחה היתה גאה, שמחה ועצמאית. כשהזדקנה והתקשתה לעלות במדרגות הרבות, ולתחזק את הדירה ברמת גן, עברה לגור בירושלים, כדי להיות קרובה אל יונתן ואלי. היא רצתה בזה, וגם העריכה מאוד את הנאמנות והדאגה של יונתן, התפעלה כיצד הכין בתשומת-לב את הדירה בירושלים ו"חשב על הכל, אפילו על קערת-כביסה"!

מה שפחות אהבה היה הוויתור על פרטיות ועצמאות שנבעו ממגוריה בבית-האבות. היא לא אהבה פעילויות משותפות "עם הזקנים" ולכן קבעה לעצמה סדר-יום קבוע. מאוד בודד ונזירי, אבל לרוחה: לבד הכינה את ארוחותיה, הקשיבה לרדיו, צפתה בטלוויזיה, וקראה. חנה לא הייתה אשת ספרות, היא קראה את העיתון מתחילתו ועד סופו, קראה וזכרה. יכולת הזיכרון שלה היתה מדהימה, תמיד ידעה איזה מפלגה זכתה בבחירות, באיזו שנה, מי היו חברי-הכנסת ומי היה שר-החינוך, היא הייתה בעניינים ולעולם היתה לה משנה פוליטית סדורה שנהנתה להתווכח עליה.

הלוואי שכך היה נמשך אבל זיקנתה הייתה טראגית. אחרי שברגע אחד התעוורה, קיבלה לא בחן את ההכרח הגמור להעזר באחרים. יתכן שגם בקושי זה הייתה עומדת בגבורה האופינית לה, אבל אז הלך לעולמו נכדה אבי ואחר-כך נפטרה ממחלה קשה בתה שושקה. אסונות שבשום אופן לא יכלה להבין או להכיל. נחמתה היחידה היו הנכדים והנינים שהשיבו לה אהבה.

נוחי בשלום על משכבך סבתא סבתא חנה."