ארץ הפלאות

היום הרחקתי עד החנות נקודה בכפר עם מיכל וליאת המשת"פיות, החנות ממוקמת במושב עשרת (איפה?) ואפילו לא היינו הלקוחות היחידים שם. בעוד הבנות מעדכנות את הפייסבוק והפורסקוור בתמונות ורשמים מהלוקיישן המרוחק, אני ניגשתי ישר לשופינג, הזמן קצר... תראו כמה הדברים שם מהממים:

בסוף כמובן שכולנו בזבזנו. זה מה שקניתי לי:
מגבות ומחברת

וגם ספלים וכד קטן לבראנצ'ים חגיגיים

אז אתם אתם בדרך לעזה, שווה לעצור!

משפחת פרי מפשילה שרוולים

משפחת פרי התגייסה להציל את הגינה של הבית של אמא של אסף. לצערם הם הגרילו את היום הכי חם באוקטובר. החלטתי לתעד את ההשקעה, למען הספקנים. אלו חלק מההוכחות:

זה אספי הגיבור מפנה הר של גזם

בהזדמנות זאת, כבר צילמתי חלק מהשיפוץ - זה המטבח שאני בחרתי באיקאה (הבלאגן שעל השיש כבר לא קשור אלי). לבעלי המזל שיש להם נכס להשקעה אחרי בדיקה נראה לי שאיקאה מציעה מטבחים מוצלחים. אפשר להזמין הובלה והרכבה, אז גם אין את הכאב ראש הרגיל שמתלווה לקנייה באיקאה. כלומר חלק מכאב הראש בכל זאת חייב להישאר, כי צריך לשמור על המוניטין, אחרי שאני ביליתי בחנות ארבע שעות עד שההזמנה יצאה לפועל, אסף נאלץ לחזור ולבלות שם שעתים נוספות כדי להשלים כמה חלקים שהיו חסרים במלאי.

 

בבית היו דלתות עץ וזכוכית של פעם שנהרסו כליל, הקבלן שלנו לקח אותן כפרויקט אישי, ועכשיו הן לא היו מביישות בית קפה מעוצב.

ואני מה עשיתי? קיבלתי את התפקיד הכי מוצלח להביא צהרים לפועלים. תפקיד פרוטקציונרי הולם.

כשהלב עולה על גדותיו

לפעמים יש ימים כאלו שיישר מרגישים שהם אחרים.

נמנמנו עד עשר (אצלנו בבית לא ישנים, "מנמנמים". תופעה גנטית כי יש לי אבא ואחיינית שגם הם לא ישנים אלא "נחים").

אני נורא מתרגשת כי אח שלי אוטוטו נוחת לביקור של שבוע בארץ! זה ממש קרוב, המטוס שלו כבר בטח התחיל להנמיך.

בחוץ יורד היורה, העצים מתפרעים ברוח, יש ריח מעלף, רעמים, ומצאתי לי פינה במרפסת שאפשר לשבת להישאר יבשים ולראות את הכל סוער מסביב, אושר...

מצד שני אין טוב בלי רע וקיבלנו חדשות עצובות שלואי החתול של ההורים שלי הלך לעולמו. אני מקווה שהוא בגן עדן של חתולים שמלא בטונה, וציפורים להבהלה.

חוצמזה, הכנתי לאסף בראנץ', (כנראה יותר מדיוק לקרוא לזה ארוחת בוקר). מנהג ישן שהקפדנו עליו בשנים הראשונות של הקשר שלנו, כשלא היינו פותחים את הסופ"ש בלי ארוחה כיפית ביחד. כמו הרבה דברים בגלל כל המטלות והעצלנות איכשהו זה נפסק. אבל אי אפשר לפספס שיש היום יום כזה שמחזיר אהבות ישנות.

אז זהו, הלב מלא, והיום רק התחיל!

אין לי רגע דל

לא ברור מה עבר עלי בסוכות, ביקרתי בפסטיבל בת ים. הסיבה הרשמית הייתה האופרה האורבנית שהפיקה אליענה. שהייתה ממש קסומה, לא פחות.

בפסטיבל היו הופעות בכל מקום בעיר כולל מבנים נטושים, מגרשי חניה וגנים ציבוריים וכל מיני הפעלות ביזאריות כגון "שינה בציבור". אנחנו נהננו מכל מה שנתקלנו בו, ובעיקר ממסיבה שערכו חקייניות של מרלין מונרו, עם מוזיקה מכל הסוגים. בתמונה ליאת ואני עם שתיים מהחקייניות.

עם כמה שהעיר הפתיעה אותי באופן חיובי, עדיין יש בה משהו הזוי שלא רואים בפסטיבל ברוטשילד או בעכו. צריך להיות כדי להבין.

למה אני כותבת את כל זה, לא כי התחלתי חלילה לעסוק בפעילויות תרבות, אלא רק כדי להגיד שבאופן מפתיע כן כדאי לבקר בבת ים כשמתארגן פסטיבל כזה. שישאר ביננו מדובר בנסיעה של פחות מ-10 דקות מתל אביב (כן, גם בכיוון ההפוך).

הבטחות

החגים נגמרו, היה כיף בסופי השבוע הארוכים. משום מה למרות כל הזמן הפנוי לא השתנה בדירה כלום, אפילו לא מסמר אחד...

זה בדיוק מה שפחדתי ממנו, עקב אופי מחורבן ביותר אני מצליחה מצויין בספרינטים, אבל לא משהו בריצות ארוכות. זה כמובן נכון רק ברמת המטפורה, במציאות גם ספרינטים וגם ריצות ארוכות לא ברפרטואר שלי.

אז לכל מי שהתפעל שהמנורות תלויות והכל מסודר יומיים אחרי הכניסה לדירה, אני מזמינה אותכם לבוא לראות שמאז לא פירקנו ארגזים, לא תלינו אף תמונה, שעדיין אין לנו שולחן בסלון, שכדי לראות את עצמי במראה אני צריכה לקרוא למעלית.

אז קצת באיחור אלו ההחלטות שלי לשנה הבאה:

• לדאוג שכל החוסרים מהקבלן יושלמו (למרות שכל יצירת קשר עולה לי בבריאות)
• לתקן בזריזות כל מה שמתקלקל / נופל / רופף, כרגע הברזים שלנו מזכירים משחק לגו, והתריס במקלחון בחצי התורן
• לפרק את כל הארגזים ומה שנשאר בארגז (עוד חודש נגיד), להעיף בלי חשבון
• להשלים נגרויות, מדפים, ריהוט חסר אחרון
• לגנן את המרפסת (זה בכלל ברשימה של אבא שלי, אבל בכל זאת אולי אנחנו נעזור קצת בהשקיה או משהו...) אסף אומר שככל שנשתול מאוחר יותר, ככה הצמחים ימותו מאוחר יותר. נקודה למחשבה...
• לקשט, לתלות תמונות, להוסיף צבע
• לקנות סופסוף טלויזיות שטוחות - אספי לטיפולך המיידי
• לשטוף את האוטו שלי. אולי זה לא לגמרי קשור, אבל באמת שהגיע הזמן!

אני מקווה שבניגוד לדיאטה, ספורט, אוכל בריא, ושאר ההבטחות שאני מתעלמת מהן, דווקא בנושאי הדירה אני אצליח לשנות הרגלים כושלים...

תעזרו לי!