שביזות יום א'

שום שביזות מימי לא הזכירה בעצמתה את זו.

חופשת הלידה נגמרת, ובקרוב הפוצקילול ואני יוצאים מהבועה שלנו.

טל לא מכיר עולם שאני לא נמצאת בו, גם אני כבר בקושי זוכרת את העולם בלעדיו. העצב הענק הוא בגלל סיום התקופה המדהימה שהייתה לנו ביחד - הקסם, האושר, ההרמוניה, היקום הפרטי שלנו.

אני מסתכלת עליו וחושבת איך כולו הגיע ממני, כל גרם, ובהתחלה היה צריך מיקרוסקופ בשביל לראות אותו, היום אפשר לראות אותו מהחלל. למרות שהוא גדל, הוא עוד מרגיש לי תמים מידי וטרי מידי בשביל למסור אותו לאחרים. קשה לעכל שהוא יחפש אותי, ואני לא אהיה שם, אפילו לא בחדר הסמוך.

חבל שאנחנו חיים בתקופה (או ברוח המחאות האקטואליות - במדינה) שבה אמא ותינוק צריכים להתפצל לעיסוקיהם אחרי חודשים ספורים.

טל שלי
אני מקווה שתמשיך להיות תינוק מאושר
שתאהב את המטפלת שבחרנו עבורך
שתפתח חברות עם הפרטנרית הקטנה
שתקבל כל הזמן חום ויחס לפחות כמו שמגיע לך
שישימו לב מיד כשתעשה קקי וידאגו לך
שלא תתחיל ללכת או להגיד מילים חדשות שלא בנוכחותי
ששעות הבוקר יעברו לנו מהר ושעות אחרי הצהרים יעברו לאט
ושהשביזות הזו תעבור

התפארות משולחת רסן

טל הוא תינוק מאוד מאוד חמוד, שמח, וצחקן. את רוב הזמן אני והוא מעבירים כשהוא משחק, ואני שומרת שלא יאכל נעליים, או ינגח בשולחן, ועל הדרך גם אני משחקת וצוחקת המון. איכשהו יצא שבתוך הנירוונה שלנו הבייבי בן החמישה וחצי חודשים דפק ספרינט התפתחותי, שממש מרתק לראות. בהמשך לפוסט הקודם אלו ההתרחשויות בחודש האחרון:

לפני חודש טל נעמד על שש וגם על ארבע, יש וידאו! ולא אין לו שש רגליים, זה שם כזה לעמידה שהיא על ארבע + הברכיים.  בגיל חמישה חודשים הוא הגביר את האימונים בזחילה ופיתח סגנון מוזר (יותר יפה לקרוא לו ייחודי) שכולל עמידה על 4, הליכה עם כפות הרגליים והשתטחות קדימה. הוא גם מנסה להתיישב אבל עוד לא שולט לגמרי באומנות.

פתאום שמתי לב שטל משחיל יד לשרוול, זה מאוד עוזר, תודה!

הקטנטן הוא גם קשקשן, המילה הראשונה של טל הייתה "אם אם" כשהוא רעב. אבל מרגש עוד יותר, כעבור שבועיים, שמענו את המילה האמיתית הראשונה "אור", (זה בסדר, גם אני לא האמנתי) בהתחלה טל השתמש בה ממש נכון, על מנורה דולקת (דנה קורן, נקראת לדוכן העדים) וכשמדליקים ומכבים את האור, לאחר ההתלהבות והנשיקות שהוא מקבל כל פעם שהוא אמר "אור", עכשיו הוא כבר אומר את זה כל הזמן, ובעיקר בלילה כשהוא רוצה לשדל אותי לשחק במקום לישון.

אושר גדול בחבילה קטנטנה.

סיכום זמני, איך עושים את זה אצלנו

אין לי משנה סדורה להורות, יש כמה אמהות שמייעצות לי, פורום אינטרנט של אמהות ומומחיות, לאסף יש דעות מנומקות, והכי חשוב טל הקטנטן עושה לנו בית ספר. ככה התגבשה לנו שיטה שלא תלמד באף בית ספר להורות, אבל עובדת בשבילנו

• הנקה מלאה. החסרונות - טל לא יודע לאכול מבקבוק ואני לא יכולה להפרד ממנו (מודה שזה לא מפריע לי), היתרונות - אני ממש אוהבת את זה וטל גם, טוב נו, זה גם בריא.
• הרדמה על הציצי או על הידיים, מיד כשטל מתעורר אנחנו ניצבים לצידו כאילו היינו שם כל הזמן. החסרונות - טל קם הרבה בלילה, לא מרדים את עצמו ולכן ההורים שלו מעט מרוטים, ולא פעם צועקים אחד על השני, היתרונות - אין לנו הוכחות אבל אנחנו מאמינים שטל מקבל ככה המון חום וחיזוק לביטחון העצמי שלו. 
• סדר יום קבוע עם שינה גם ביום בבית, והרדמה בשבע. החסרונות - חוסר גמישות בלו"ז שלנו, אני מעבירה חלק גדול מחופשת הלידה בבית, בניגוד לנטייה שלי. היתרונות - טל ישן הרבה ומבסוט הרבה.
• הקפדה על לבוש ייצוגי ומהמם. הכוונה לטל, לא לאמא שלו שבטרנינג. טוב זה בעצם שייך לסיפור אחר.
• תעסוקה. יש לנו ילד שלא נח לרגע, מתיש, עוד דרך להסתכל על זה היא שהוא סקרן ומלא התלהבות, ואנחנו מתים על זה. הוא יכול להעסיק את עצמו, בתנאי שנסדר לו משהו להתעסק איתו, נניח הממיר או הדי וי די
• עידוד ההתפתחות. בשונה מהגישה שאומרת שבסוף הוא ילך... טל עשה את רוב העבודה ביוזמתו ובעצמו, אבל התייעצנו ועזרנו לו כשהיה אפשר, השכבנו המון על הבטן, כמעט לא הושבנו בטרמפולינה, הדגמנו איך להרביץ עם הידיים, איך להניח ראש, אתגרנו קצת, חיזקנו עם תרגילי יוגה. אולי נדמה שכל זה מלחיץ תינוקות, אבל התינוק שלנו כל כך חדור באמביציה לזוז, להתרומם, להיות הפוך שזה מאוד משמח אותו.
• מדברים עם טל כאילו הוא גדול. אנחנו מקריאים לטל, שואלים ומסבירים מה אנחנו עושים, הוא שומע מוזיקה שלנו, אולי הוא קצת לוקה בגזרת הפוצי מוצי והציפי שביט, אבל זה מה שהגורל הגריל לו, נראה לאן זה יתפתח.
• בריאות ותזונה - אנחנו עם משרד הבריאות. אני מוקפת במפקפקים, בלא מחסנים, בלא מאכילים. גדול עלי לקבל החלטות כאלה. 
• מלא מלא נישוקים וקוצ'וצ'ים על גבול ההטרדה, הצהרות אהבה לא ראויות, והצעות נישואין. נושאים שעוד ידונו בהרחבה בין טל והפסיכולוגית שלו.

אני עוברת על הרשימה ורואה שרוב העקרונות האלו שונים, או הפוכים מהגישה שלי לפני הלידה. התוכנית שלי הייתה לגדל ילד שמרדים את עצמו, להניק גג שלושה חודשים, למצוא בייביסיטר ולהמשיך לקיים חיים עצמאיים. מפתיע כמה השתניתי, (רק כי אתה כזה חמוד טלטולון).

אנחנו מרוצים, טל מרוצה, אבל לא פעם אני נתקלת בביקורת גלויה או סמויה מהאמהות המנוסות. אז כנראה שעוד נגלה שהיה לא מעט מקום לשיפור.
זה כבר יקרה עם אחות של טל.

   

החיים קשים

כל מילה מיותרת

Low hanging fruit

The popular expression "low hanging fruit" generally means selecting the easiest targets with the least amount of effort. In business, the term is often associated with the easiest sale first.

אני משתמשת ביטוי הזה לנזלת שהגיעה לקצה הנחיר, זה הזמן לשלוף. מצחיקה את עצמי...

מותר לכם להגיד פיככססססס!

ילד פלא

אז זהו, הגוזל מתהפך מהגב לבטן מגיל 3 חודשים, מהבטן לגב מגיל 4 חודשים, והתחיל לזחול מגיל 4.5 חודשים.

אתמול הבנתי שאי אפשר להשאיר אותו לבד אפילו שנייה כשהתהפך לרצפה ודפק את הראש, וכשזחל לתוך רגל של שולחן תוך כדי שאני שומרת עליו מהפלטה של השולחן ושוב דפק את הראש. עם כל הכבוד לזחילה, אנחנו בונים על הראש הזה...
הפוצקילול צפוי להיות גאון מחשבים מיליונר או לחלופין דוגמן צמרת.

גילוי נאות, השעה 11 וחצי, אני ערה מאז 6 ועוד לא התקלחתי. באמת שאין לי מושג איך לתפקד בלי להתרחק מהפצפון הזה ביותר מחצי מטר.

מתה עליך!

קונצרטו לטוסיק ולפלוץ

יש פער בין איך שנראה המלאכון הצחור שלנו ובין האפקטים הקוליים של המלח השיכור שהוא מפיק (כן זה פוסט על פלוצים). אסף ואני מסכימים שמדובר בבעיה שבמקורה היא גנטית, אנחנו חלוקים רק לגבי השאלה מי הוריש אותה לטל.

למרות החשש שטל יאמין שמדובר בהתנהגות חביבה, אנחנו מאוד מעודדים אותה, גם מתוך אמונה שהיא מקלה על גזים בבטן.

מעבר לעידוד שלאחר המעשה אותו אנחנו מספקים ברוחב לב, אסף גם מתערב ומנסה ליצר פלוצים בפעילות אותה הוא מכנה "קונצרטו לטוסיק ולפלוץ". במסגרת הקונצרטו אסף מכופף את הרגלים של טל אל הבטן, עושה תרגילי אופניים, וטל ממלא את חלקו בשמחה. טל מגלה השתתפות כל כך ערה בקונצרטו, שאסף קורא לו המאסטרו, ומקווה שיקבל סידרת טלוויזיה.

אני לעומת זאת אמרתי לטל שהוא כולו רוח וצלצולים (כי הוא אכן מפליץ רבות, אבל בכלל לא עושה קקי).

ואם כבר הוזכר הקקי, והברחתי גם כך את עדיני הנפש ואנשי התרבות, אני אציין עוד שטל עושה קקי רק בערבי חג (ליל הסדר, פסח שני, ערב יום השואה), ואנחנו מקווים שלא יתפקע בהמתנה ללג בעומר...

לחתונה של פוצקילולי ובח"ל

לא היה פשוט לבחור שם לטל הקטן.

למזלנו שנינו אוהבים שמות עבריים, לא מיוחדים כגון שם עצם שעבר הסבה, לא שמות מהארכיון, ולא שמות של בנות. אני חוששת להעליב אבל הבנתם שג'ון, סלע, אבשלום, ושיר לא באו בחשבון. בכל זאת לצערנו לא מצאנו אף שם ששנינו אוהבים. כשאושפזתי בכפייה במחלקת טרום הלידה אסף ריחם עלי והסכים שנבחר שם מהרשימה שלי.

אם הייתי יודעת עד כמה השם יהיה חסר שימוש לא הייתי מקימה כזה מאבק. אני בכלל קוראת לתינוק שלי - פוצקילול
פוצקי - שם קיצור
פוצקילולי - שם חיבה
פוצקילולון - שם עוד יותר חיבה

אסף חושש שאם לא נשתמש, טל לא ידע איך קוראים לו. לכן הוא מקפיד להשתמש בשם המון פעמים בכל משפט: "טל עייף, טל רוצה לישון, לילה טוב טל" וכו.

ואני אומרת שאיכשהו אני לא חוששת מהתרחישים הבאים:
יעלה ויבוא חתן הבר מצווה פוצקילולי
הנכם מוזמנים לחתונה של פוצקילולי ובחירת ליבו

וזה הפוצקילולון החמוד שלנו

אי לב יו בייבי!

הס פן תעיר

טל הקטנטן מילא את החיים שלנו באושר ואהבה עצומים. אני מקדימה ומציינת את זה כדי שלא תיווצר תמונה לא נכונה לגבי ההצהרה הבאה - לפעמים נדמה לי שמאז שהוא הגיע המטרה המרכזית שלי היא שהוא יישן.

השיטה לתינוק ישן טוב מתחלקת לשניים:

1. להרדים אותו
2. לא להעיר אותו

איך עושים את זה? אין לי מושג. הייתה תקופה שחשבתי שטל הוא כמו מבוגר ישן אך ורק בלילה, אחרי כן ייחסתי לו כל מיני גזים וכאבים שיסבירו למה הוא מתלונן. עד שהתברר שהאוצר שלנו עייף מאוד ואבא שלו אפילו מצליח להרדים אותו (חמסה חמסה), כלומר, הבעיה היא שלי. בינתיים אני מרדימה אותו בהליכות א-ר-ו-כ-ו-ת בעגלה. ומה עם כל ההמלצות על זה שכשהתינוק ישן גם האמא צריכה לישון? לא בבית ספרנו.

האתגר השני הוא לא להעיר את טל. בעגלה גם סירנה של אמבולנס לא ממש משפיעה עליו (שוב חמסה חמסה), בבית אין רשרוש שהוא מפספס. החל מהמקרים החמורים שבהם מעירים אותו בזדון כגון כשאסף מתעטש, מרצון טוב כאשר אני לוקחת אותו לידיים כשהוא מתלונן במיטה, ומתברר זה היה קיטור מתוך שינה (לשעבר בשלב זה). המשך בהתנכלויות של עיריית תל אביב באמצעות צוררי השינה משאיות הזבל ומפני העלים. ועד התהפכות שקטה במיטה, "קנאק" מהרגל שלי, ועוד שלל רחשים קלים מחסלי שנ"צ.

שלא תחשבו שאני לא יודעת מה העמדה של הסופר נני, הלוחשת לתינוקות, ושאר היועצים. אני פשוט לא מסוגלת להשאיר אותו לרטון בעריסה, מסכנון קטן. אני רוצה שהוא יהיה מבסוט כל הזמן, גם אם בגלל זה בדיוק הוא מת מעייפות.

אבל לפעמים הקסם מתרחש ואז טל ישן כמו מלאך עם הפנים בקיר ויד מחוץ לעריסה. כן,ככה בדיוק ישנים מלאכים!

לילה טוב פוצקילול שלי!

פרמידת הצרכים

אחד מהזיכרונות הבודדים שנותרו לי מלימודי מנהל העסקים (תואר ראשון ושני) הוא- פירמידת הצרכים של מאסלו שמציגה היררכיה של צרכים אנושיים על פי סדר חשיבות. לא ברור למה דווקא היא החזיקה מעמד במח הספוג שלי... בכל מקרה פיתחתי פירמידה מתחרה משלי.

אני בונה את התאוריה לפי הדברים שאני בוחרת לעשות בזמן שטל ישן. כשטל נרדם אי אפשר לדעת אם מדובר בנמנום של 5 דקות או שינה של שעתיים. לכן אני מייד מתחילה ברצף של פעילויות בלתי תלויות מתוך מטרה להספיק כמה שיותר מהן. לפעמים אחת לפעמים שש ואף יותר. לאחר חודש וחצי של איסוף סטטיסטיקות כך נראית הפירמידה שפיתחתי:

במקום הראשון: מקלחת
המקלחת שלי משרתת מטרה אחת בלבד- לאפשר לי להיראות בין אנשים. לא פינוק, לא טיפוח, רק לא להבהיל או להביך את הציבור הרחב.

במקום השני: צחצוח שיניים
לכאורה צורך דחוף יותר, אבל עקב קוצרו אפשר לצחצח גם כשטל ער, ומסתקרן באופן זמני מהמובייל או מהאוניברסיטה.
את שאר פעילויות הטיפוח המצומצמות שאני עדיין נוקטת בהן (כגון להסתרק, למרוח דאודורנט) אפשר לעשות גם תוך כדי הנקה.

במקום השלישי: קפה
זו מטלה מאוד אהודה עלי, למרות שלצערי עושה רושם שהריח של הקפה מעיר את טל... כבר התרגלתי לשתות קפה קר שעה אחרי שהכנתי אותו. למעשה היה עדיף להוריד את המטלה הזו בסדר העדיפויות.

במקום הרביעי: סידור הבית
למה, אלוהים, למה זה חשוב לי בכלל? לא ברור אם בגלל השעות הארוכות בבית, או שאריות הורמונליות מתקופת הקינון שבסוף ההריון. כשאני מניקה המבט שלי מטייל ברחבי החדר ואני ממש משתגעת מכל נעל זרוקה, חולצה לא במקום, כלים על השיש. לכן באופן לא אופייני מידי יום אני מסדרת ומצחצחת את הבית במהירות האור.

במקום החמישי: ענייני טל (סטריליזציה, ארגון תיק החתלה, כביסה)
טוב, זה הגיוני. יש ילד צריך לדאוג לענייניו.

במקום השישי והאחרון: בישול
יש כמה עובדות בסיסיות - אנשים צריכים לאכול. לא ניתן לבשל ולהניק בו זמנית. בישול היא מלאכה שתובעת זמן. מאידך בישול אינו חיוני לאכילה (כן, אפשר לאכול קורנפלקס שלוש ארוחות ביום). מה שקורה לרוב זה שהבישול נמשך ימים רבים- למשל ביום הראשון אני מקלפת בטטות, ואז טל מתעורר. למחרת אני מבשלת אותן, חצי שעה יותר מידי, כי רק אז סיימתי להניק. וביום השלישי אני מוסיפה חומרים לפשטידה ואופה בתנור בחום נמוך משך זמן לא מוגדר, תלוי איך היום התפתח.
בימים אלה אני פועלת נמרצות למצוא פתרונות לנושא האוכל בחופשת לידה, המסקנות יפורסמו!

כל שאר הפעילויות הן רשות וזכות מיוחדת שמתרחשת פעם ביום יומיים, אי אפשר לצפות מתי. אז כן, ראיתי שהתקשרתם, אני אחזיר טלפון בקרוב, באמת :-)

ולסיכום, מזל טוב לטל לרגל הגיעו לגיל המכובד של שישה שבועות!

כת השטן

בתור מי שילדה במשך 21 שעות, העבירה 48 שעות בבית החולים עד הלידה, בילתה שלושה לילות בבית החולים ועוד שלושה לילות במלונית אני מכירה לא רע את הצוותים בליס. אחת הרופאות טענה שרבע מהצוות של בית החולים טיפל בי.

הקבוצה הבולטת ביותר בלידה הן המיילדות. שלנו היו מקסימות, מקצועיות, ובאופן יוצא דופן משרות ביטחון (כל מי שניתקל בו משלב זה והלאה ייצא מגידרו להלחיץ אותנו, אז בדיעבד אני מעריכה אותן אפילו יותר). הייתי מודה להן באופן אישי, אבל לצערי שכחנו את השמות שלהן. היו זמנים שחשבנו שלא נוכל לשכוח שום דבר מהלידה, כבר היום הכל מרגיש כמו חוויות מעשור אחר.

לאחר הלידה עוברים לטיפולן של האחיות, בעיקר אלו של התינוקייה. האחיות לא כל כך אוהבות את התינוקות, אבל זה מתגמד לעומת הסלידה שלהן מהאמהות. האחיות מאמינות שהתינוק צריך להיות בתינוקייה, לאכול פורמולה, ושהאמא רק מציקה לתינוק כאשר היא בסביבה, האחיות מעדיפות שהאמא תנוח מהלידה ותפגוש את התינוק ביציאה הביתה (ההפך המוחלט מהמדיניות המוצהרת של בית החולים).

האחיות נזפו בי בכל פעם שהתקרבתי לטל- מסתבר שהדרך שבה חבשתי לו כובע תעשה לו אוזניים בולטות, נגעתי בו בעדינות רבה מידי לכן הוא נרדם ושכח לאכול, כשהסתכלתי עליו ישן הערתי אותו, ועוד ועוד... הן מצידן הקפידו לטפל בו בעדינות שמזכירה קצב וקרפיון.

הקבוצה הבאה שנתקלים בה הן יועצות ההנקה. מסיונריות מתוקות ומלאות כוונות טובות שמאמינות שהתינוק צריך לינוק בלבד, להיות על האמא בכל רגע, עדיף כשהוא והיא ערומים (בקיצור תמיד ימליצו על ההפך מהאחיות). היועצות כל כך מסורות לקדושת ההנקה שבתהליך הן מעבירות את האמהות על דעתן בתחזיות שחורות ואיומים. למשל-

• התינוק לא מצליח לינוק כי הוא קיבל פעם אחת בקבוק והתבלבל
• התינוק ישן ורגוע כי לא ינק מספיק והוא חלש מידי
• התינוק לא התחבר נכון ולכן למרות שנראה שהוא יונק הוא לא אוכל כלום
• התינוק יונק כבר שעתיים כי הוא לא מקבל מספיק אוכל

אותי הלחיצו בדיוק כך והסבירו לי שכל כך חסר לי חלב שאני צריכה משאבה ולא אחת פשוטה כמו שמשכירים או קונים, אלא מקצועית כמו של בית החולים. בימים שלאחר הלידה הייתי מלאה ברחמים על טל הקטן והמורעב, לא פעם בדמעות בגלל המצב שלו, עד שהתברר שהוא בכלל עלה במשקל! (המשמעות - אכל טוב מאוד).

אחרי שהצלחתי להתאושש מהפחדות היועצות החלטתי שמדובר בנציגות של כת השטן :-)

במעבר למלונית שוב פוגשים באחיות, חלקן הן אותן אחיות שהיו בתינוקייה, רק שהפעם מדובר בקבוצה מסבירת פנים, ומלאת חום ועדינות. האחיות במלונית היו מאוד בעד הקשר שלנו עם טל, מסתבר שהורים שמשלמים 1,200 שח' ללילה הם הורים טובים.

גינת התבלינים

המתנה של ההורים שלי לדירה החדשה (כלומר לדירה שהייתה חדשה ביולי) הייתה גינון המרפסת. כבר הזכרתי לא פעם את הגינה בכל מיני החלטות לשנה החדשה. זה מה שביקשתי:

• שיחים מטפסים שיסתירו את השכנים מאיתנו, ולא פחות חשוב אותנו מהשכנים...
• שיחים מטפסים שיכסו את הסורגים המכוערים שנבחרו לבניין (ברוח הסרט "חומות של תקווה").
• כל מיני תבלינים טריים לתה ולבישול, שאולי יעודדו אותי להשקיע קצת יותר בגסטרונומיה. הייתי מציעה שיעודדו גם את אסף בתחום, אבל בשביל זה צריך משהו בין היפנוזה לשטיפת מח ולא כמה עציצים.

בכל החודשים האחרונים היו עונות שלא התאימו לשתילה, טיסות לחו"ל ועוד סיבות רבות לדחות את הגינון לשבוע הבא, ולשבוע שאחריו.

עם חזרתו של טלטולון החמוד הביתה מבית החולים- אבא שלי החליט שאין ברירה ולא כדאי לגדל תינוק בבית ככה בלי אף פרח או צמח, חוצמזה מאז הלידה ההורים שלי מבלים אצלנו רבות כדי לעזור במשימה הענקית של גידול התינוק החדש, כך שהיו הזדמנויות מעולות לגינון, והמשימה הושלמה!

אבא שלי התקין מערכת השקייה שמטרתה להתגבר על הנטיה שלי לרצוח צמחים. קיבלתי צו הרחקה של שני מטר לפחות מהמרפסת, וכך בתקווה הכל יגדל ויפרח.

כך נראית המרפסת, שימו לב לעץ הלימון. טפו טפו, אם הוא יזכה לראות את 2012, יכול להיות שיהיו לנו לימונים טריים כל הזמן!

  

הגוזל שלנו

השנה לא כתבתי בבלוג, הייתי בהריון מתקדם ומשלב מסוים כל תחומי העניין שלי הצטמצמו סביבו. מטעמי עין הרע לא רציתי לכתוב על ההריון, ועזבתי את הבלוג לגמרי. כל מי שחושבים שהם מעל עין הרע ואמונות טפלות, דברו איתי כשתהיו בחודש שביעי.

אז אלו ההשלמות שאני רוצה לעדכן עליהן - על תוצאות תקופת הקינון, וגם ובעיקר על הגוזל המתוק שהצטרף לקן. יש לי 25 דקות פנויות ביום לכל העיסוקים שלי כולל צחצוח שיניים ומקלחת, כך שאני לא מאמינה שיהיו הרבה התרחשויות סוערות בבלוג.

אני אתחיל במה שחשוב, טל החמוד, שהפך את העולם שלנו, כך הוא נראה בבית החולים-

הוא היה כזה חמוד שחשבנו שאולי החליפו לנו אותו אחרי הלידה, אחרת למה דווקא אנחנו נקבל את התינוק מספר אחד באיכילוב? עם הזמן הוא הופך יותר ויותר דומה לאבא שלו, ויותר ויותר מתוק כנראה שמדובר בתינוק שלנו (היפ היפ!). כרגע הוא קצת מקרקר בעריסה וגם הבטן שלי קצת מקרקרת, אז מספיק להיום.