יום רביעי, 13 באפריל 2011

פרמידת הצרכים

אחד מהזיכרונות הבודדים שנותרו לי מלימודי מנהל העסקים (תואר ראשון ושני) הוא- פירמידת הצרכים של מאסלו שמציגה היררכיה של צרכים אנושיים על פי סדר חשיבות. לא ברור למה דווקא היא החזיקה מעמד במח הספוג שלי... בכל מקרה פיתחתי פירמידה מתחרה משלי.

אני בונה את התאוריה לפי הדברים שאני בוחרת לעשות בזמן שטל ישן. כשטל נרדם אי אפשר לדעת אם מדובר בנמנום של 5 דקות או שינה של שעתיים. לכן אני מייד מתחילה ברצף של פעילויות בלתי תלויות מתוך מטרה להספיק כמה שיותר מהן. לפעמים אחת לפעמים שש ואף יותר. לאחר חודש וחצי של איסוף סטטיסטיקות כך נראית הפירמידה שפיתחתי:

במקום הראשון: מקלחת
המקלחת שלי משרתת מטרה אחת בלבד- לאפשר לי להיראות בין אנשים. לא פינוק, לא טיפוח, רק לא להבהיל או להביך את הציבור הרחב.

במקום השני: צחצוח שיניים
לכאורה צורך דחוף יותר, אבל עקב קוצרו אפשר לצחצח גם כשטל ער, ומסתקרן באופן זמני מהמובייל או מהאוניברסיטה.
את שאר פעילויות הטיפוח המצומצמות שאני עדיין נוקטת בהן (כגון להסתרק, למרוח דאודורנט) אפשר לעשות גם תוך כדי הנקה.

במקום השלישי: קפה
זו מטלה מאוד אהודה עלי, למרות שלצערי עושה רושם שהריח של הקפה מעיר את טל... כבר התרגלתי לשתות קפה קר שעה אחרי שהכנתי אותו. למעשה היה עדיף להוריד את המטלה הזו בסדר העדיפויות.

במקום הרביעי: סידור הבית
למה, אלוהים, למה זה חשוב לי בכלל? לא ברור אם בגלל השעות הארוכות בבית, או שאריות הורמונליות מתקופת הקינון שבסוף ההריון. כשאני מניקה המבט שלי מטייל ברחבי החדר ואני ממש משתגעת מכל נעל זרוקה, חולצה לא במקום, כלים על השיש. לכן באופן לא אופייני מידי יום אני מסדרת ומצחצחת את הבית במהירות האור.

במקום החמישי: ענייני טל (סטריליזציה, ארגון תיק החתלה, כביסה)
טוב, זה הגיוני. יש ילד צריך לדאוג לענייניו.

במקום השישי והאחרון: בישול
יש כמה עובדות בסיסיות - אנשים צריכים לאכול. לא ניתן לבשל ולהניק בו זמנית. בישול היא מלאכה שתובעת זמן. מאידך בישול אינו חיוני לאכילה (כן, אפשר לאכול קורנפלקס שלוש ארוחות ביום). מה שקורה לרוב זה שהבישול נמשך ימים רבים- למשל ביום הראשון אני מקלפת בטטות, ואז טל מתעורר. למחרת אני מבשלת אותן, חצי שעה יותר מידי, כי רק אז סיימתי להניק. וביום השלישי אני מוסיפה חומרים לפשטידה ואופה בתנור בחום נמוך משך זמן לא מוגדר, תלוי איך היום התפתח.
בימים אלה אני פועלת נמרצות למצוא פתרונות לנושא האוכל בחופשת לידה, המסקנות יפורסמו!

כל שאר הפעילויות הן רשות וזכות מיוחדת שמתרחשת פעם ביום יומיים, אי אפשר לצפות מתי. אז כן, ראיתי שהתקשרתם, אני אחזיר טלפון בקרוב, באמת :-)

ולסיכום, מזל טוב לטל לרגל הגיעו לגיל המכובד של שישה שבועות!



יום שבת, 9 באפריל 2011

כת השטן

בתור מי שילדה במשך 21 שעות, העבירה 48 שעות בבית החולים עד הלידה, בילתה שלושה לילות בבית החולים ועוד שלושה לילות במלונית אני מכירה לא רע את הצוותים בליס. אחת הרופאות טענה שרבע מהצוות של בית החולים טיפל בי.

הקבוצה הבולטת ביותר בלידה הן המיילדות. שלנו היו מקסימות, מקצועיות, ובאופן יוצא דופן משרות ביטחון (כל מי שניתקל בו משלב זה והלאה ייצא מגידרו להלחיץ אותנו, אז בדיעבד אני מעריכה אותן אפילו יותר). הייתי מודה להן באופן אישי, אבל לצערי שכחנו את השמות שלהן. היו זמנים שחשבנו שלא נוכל לשכוח שום דבר מהלידה, כבר היום הכל מרגיש כמו חוויות מעשור אחר.

לאחר הלידה עוברים לטיפולן של האחיות, בעיקר אלו של התינוקייה. האחיות לא כל כך אוהבות את התינוקות, אבל זה מתגמד לעומת הסלידה שלהן מהאמהות. האחיות מאמינות שהתינוק צריך להיות בתינוקייה, לאכול פורמולה, ושהאמא רק מציקה לתינוק כאשר היא בסביבה, האחיות מעדיפות שהאמא תנוח מהלידה ותפגוש את התינוק ביציאה הביתה (ההפך המוחלט מהמדיניות המוצהרת של בית החולים).

האחיות נזפו בי בכל פעם שהתקרבתי לטל- מסתבר שהדרך שבה חבשתי לו כובע תעשה לו אוזניים בולטות, נגעתי בו בעדינות רבה מידי לכן הוא נרדם ושכח לאכול, כשהסתכלתי עליו ישן הערתי אותו, ועוד ועוד... הן מצידן הקפידו לטפל בו בעדינות שמזכירה קצב וקרפיון.

הקבוצה הבאה שנתקלים בה הן יועצות ההנקה. מסיונריות מתוקות ומלאות כוונות טובות שמאמינות שהתינוק צריך לינוק בלבד, להיות על האמא בכל רגע, עדיף כשהוא והיא ערומים (בקיצור תמיד ימליצו על ההפך מהאחיות). היועצות כל כך מסורות לקדושת ההנקה שבתהליך הן מעבירות את האמהות על דעתן בתחזיות שחורות ואיומים. למשל-
  • התינוק לא מצליח לינוק כי הוא קיבל פעם אחת בקבוק והתבלבל
  • התינוק ישן ורגוע כי לא ינק מספיק והוא חלש מידי
  • התינוק לא התחבר נכון ולכן למרות שנראה שהוא יונק הוא לא אוכל כלום
  • התינוק יונק כבר שעתיים כי הוא לא מקבל מספיק אוכל
אותי הלחיצו בדיוק כך והסבירו לי שכל כך חסר לי חלב שאני צריכה משאבה ולא אחת פשוטה כמו שמשכירים או קונים, אלא מקצועית כמו של בית החולים. בימים שלאחר הלידה הייתי מלאה ברחמים על טל הקטן והמורעב, לא פעם בדמעות בגלל המצב שלו, עד שהתברר שהוא בכלל עלה במשקל! (המשמעות - אכל טוב מאוד).
אחרי שהצלחתי להתאושש מהפחדות היועצות החלטתי שמדובר בנציגות של כת השטן :-)

במעבר למלונית שוב פוגשים באחיות, חלקן הן אותן אחיות שהיו בתינוקייה, רק שהפעם מדובר בקבוצה מסבירת פנים, ומלאת חום ועדינות. האחיות במלונית היו מאוד בעד הקשר שלנו עם טל, מסתבר שהורים שמשלמים 1,200 שח' ללילה הם הורים טובים.

יום שבת, 2 באפריל 2011

גינת התבלינים

המתנה של ההורים שלי לדירה החדשה (כלומר לדירה שהייתה חדשה ביולי) הייתה גינון המרפסת. כבר הזכרתי לא פעם את הגינה בכל מיני החלטות לשנה החדשה. זה מה שביקשתי:
  • שיחים מטפסים שיסתירו את השכנים מאיתנו, ולא פחות חשוב אותנו מהשכנים...
  • שיחים מטפסים שיכסו את הסורגים המכוערים שנבחרו לבניין (ברוח הסרט "חומות של תקווה").
  • כל מיני תבלינים טריים לתה ולבישול, שאולי יעודדו אותי להשקיע קצת יותר בגסטרונומיה. הייתי מציעה שיעודדו גם את אסף בתחום, אבל בשביל זה צריך משהו בין היפנוזה לשטיפת מח ולא כמה עציצים.
בכל החודשים האחרונים היו עונות שלא התאימו לשתילה, טיסות לחו"ל ועוד סיבות רבות לדחות את הגינון לשבוע הבא, ולשבוע שאחריו.

עם חזרתו של טלטולון החמוד הביתה מבית החולים- אבא שלי החליט שאין ברירה ולא כדאי לגדל תינוק בבית ככה בלי אף פרח או צמח, חוצמזה מאז הלידה ההורים שלי מבלים אצלנו רבות כדי לעזור במשימה הענקית של גידול התינוק החדש, כך שהיו הזדמנויות מעולות לגינון, והמשימה הושלמה!

אבא שלי התקין מערכת השקייה שמטרתה להתגבר על הנטיה שלי לרצוח צמחים. קיבלתי צו הרחקה של שני מטר לפחות מהמרפסת, וכך בתקווה הכל יגדל ויפרח.


כך נראית המרפסת, שימו לב לעץ הלימון. טפו טפו, אם הוא יזכה לראות את 2012, יכול להיות שיהיו לנו לימונים טריים כל הזמן!