שביזות יום א'

שום שביזות מימי לא הזכירה בעצמתה את זו.

חופשת הלידה נגמרת, ובקרוב הפוצקילול ואני יוצאים מהבועה שלנו.

טל לא מכיר עולם שאני לא נמצאת בו, גם אני כבר בקושי זוכרת את העולם בלעדיו. העצב הענק הוא בגלל סיום התקופה המדהימה שהייתה לנו ביחד - הקסם, האושר, ההרמוניה, היקום הפרטי שלנו.

אני מסתכלת עליו וחושבת איך כולו הגיע ממני, כל גרם, ובהתחלה היה צריך מיקרוסקופ בשביל לראות אותו, היום אפשר לראות אותו מהחלל. למרות שהוא גדל, הוא עוד מרגיש לי תמים מידי וטרי מידי בשביל למסור אותו לאחרים. קשה לעכל שהוא יחפש אותי, ואני לא אהיה שם, אפילו לא בחדר הסמוך.

חבל שאנחנו חיים בתקופה (או ברוח המחאות האקטואליות - במדינה) שבה אמא ותינוק צריכים להתפצל לעיסוקיהם אחרי חודשים ספורים.

טל שלי
אני מקווה שתמשיך להיות תינוק מאושר
שתאהב את המטפלת שבחרנו עבורך
שתפתח חברות עם הפרטנרית הקטנה
שתקבל כל הזמן חום ויחס לפחות כמו שמגיע לך
שישימו לב מיד כשתעשה קקי וידאגו לך
שלא תתחיל ללכת או להגיד מילים חדשות שלא בנוכחותי
ששעות הבוקר יעברו לנו מהר ושעות אחרי הצהרים יעברו לאט
ושהשביזות הזו תעבור

התפארות משולחת רסן

טל הוא תינוק מאוד מאוד חמוד, שמח, וצחקן. את רוב הזמן אני והוא מעבירים כשהוא משחק, ואני שומרת שלא יאכל נעליים, או ינגח בשולחן, ועל הדרך גם אני משחקת וצוחקת המון. איכשהו יצא שבתוך הנירוונה שלנו הבייבי בן החמישה וחצי חודשים דפק ספרינט התפתחותי, שממש מרתק לראות. בהמשך לפוסט הקודם אלו ההתרחשויות בחודש האחרון:

לפני חודש טל נעמד על שש וגם על ארבע, יש וידאו! ולא אין לו שש רגליים, זה שם כזה לעמידה שהיא על ארבע + הברכיים.  בגיל חמישה חודשים הוא הגביר את האימונים בזחילה ופיתח סגנון מוזר (יותר יפה לקרוא לו ייחודי) שכולל עמידה על 4, הליכה עם כפות הרגליים והשתטחות קדימה. הוא גם מנסה להתיישב אבל עוד לא שולט לגמרי באומנות.

פתאום שמתי לב שטל משחיל יד לשרוול, זה מאוד עוזר, תודה!

הקטנטן הוא גם קשקשן, המילה הראשונה של טל הייתה "אם אם" כשהוא רעב. אבל מרגש עוד יותר, כעבור שבועיים, שמענו את המילה האמיתית הראשונה "אור", (זה בסדר, גם אני לא האמנתי) בהתחלה טל השתמש בה ממש נכון, על מנורה דולקת (דנה קורן, נקראת לדוכן העדים) וכשמדליקים ומכבים את האור, לאחר ההתלהבות והנשיקות שהוא מקבל כל פעם שהוא אמר "אור", עכשיו הוא כבר אומר את זה כל הזמן, ובעיקר בלילה כשהוא רוצה לשדל אותי לשחק במקום לישון.

אושר גדול בחבילה קטנטנה.

סיכום זמני, איך עושים את זה אצלנו

אין לי משנה סדורה להורות, יש כמה אמהות שמייעצות לי, פורום אינטרנט של אמהות ומומחיות, לאסף יש דעות מנומקות, והכי חשוב טל הקטנטן עושה לנו בית ספר. ככה התגבשה לנו שיטה שלא תלמד באף בית ספר להורות, אבל עובדת בשבילנו

• הנקה מלאה. החסרונות - טל לא יודע לאכול מבקבוק ואני לא יכולה להפרד ממנו (מודה שזה לא מפריע לי), היתרונות - אני ממש אוהבת את זה וטל גם, טוב נו, זה גם בריא.
• הרדמה על הציצי או על הידיים, מיד כשטל מתעורר אנחנו ניצבים לצידו כאילו היינו שם כל הזמן. החסרונות - טל קם הרבה בלילה, לא מרדים את עצמו ולכן ההורים שלו מעט מרוטים, ולא פעם צועקים אחד על השני, היתרונות - אין לנו הוכחות אבל אנחנו מאמינים שטל מקבל ככה המון חום וחיזוק לביטחון העצמי שלו. 
• סדר יום קבוע עם שינה גם ביום בבית, והרדמה בשבע. החסרונות - חוסר גמישות בלו"ז שלנו, אני מעבירה חלק גדול מחופשת הלידה בבית, בניגוד לנטייה שלי. היתרונות - טל ישן הרבה ומבסוט הרבה.
• הקפדה על לבוש ייצוגי ומהמם. הכוונה לטל, לא לאמא שלו שבטרנינג. טוב זה בעצם שייך לסיפור אחר.
• תעסוקה. יש לנו ילד שלא נח לרגע, מתיש, עוד דרך להסתכל על זה היא שהוא סקרן ומלא התלהבות, ואנחנו מתים על זה. הוא יכול להעסיק את עצמו, בתנאי שנסדר לו משהו להתעסק איתו, נניח הממיר או הדי וי די
• עידוד ההתפתחות. בשונה מהגישה שאומרת שבסוף הוא ילך... טל עשה את רוב העבודה ביוזמתו ובעצמו, אבל התייעצנו ועזרנו לו כשהיה אפשר, השכבנו המון על הבטן, כמעט לא הושבנו בטרמפולינה, הדגמנו איך להרביץ עם הידיים, איך להניח ראש, אתגרנו קצת, חיזקנו עם תרגילי יוגה. אולי נדמה שכל זה מלחיץ תינוקות, אבל התינוק שלנו כל כך חדור באמביציה לזוז, להתרומם, להיות הפוך שזה מאוד משמח אותו.
• מדברים עם טל כאילו הוא גדול. אנחנו מקריאים לטל, שואלים ומסבירים מה אנחנו עושים, הוא שומע מוזיקה שלנו, אולי הוא קצת לוקה בגזרת הפוצי מוצי והציפי שביט, אבל זה מה שהגורל הגריל לו, נראה לאן זה יתפתח.
• בריאות ותזונה - אנחנו עם משרד הבריאות. אני מוקפת במפקפקים, בלא מחסנים, בלא מאכילים. גדול עלי לקבל החלטות כאלה. 
• מלא מלא נישוקים וקוצ'וצ'ים על גבול ההטרדה, הצהרות אהבה לא ראויות, והצעות נישואין. נושאים שעוד ידונו בהרחבה בין טל והפסיכולוגית שלו.

אני עוברת על הרשימה ורואה שרוב העקרונות האלו שונים, או הפוכים מהגישה שלי לפני הלידה. התוכנית שלי הייתה לגדל ילד שמרדים את עצמו, להניק גג שלושה חודשים, למצוא בייביסיטר ולהמשיך לקיים חיים עצמאיים. מפתיע כמה השתניתי, (רק כי אתה כזה חמוד טלטולון).

אנחנו מרוצים, טל מרוצה, אבל לא פעם אני נתקלת בביקורת גלויה או סמויה מהאמהות המנוסות. אז כנראה שעוד נגלה שהיה לא מעט מקום לשיפור.
זה כבר יקרה עם אחות של טל.