כשגרתי בניו יורק היה קמפיין שילוט חוצות שקבע שדברים רעים קורים כאשר עוזבים את העיר. אין מישהו שהתאים יותר ממני לקהל היעד של הפרסומת. אני אפילו צמצמתי את גבולותי למנהטן, מה שבטוח בטוח...
היום לא קרה שום דבר רע חו"ח, ובכל זאת יצאתי את גבולות תל אביב למכירת הקיץ של החנות חפצים. קיבלתי הזמנות רבות לאירוע, וקצת פיתחתי ציפיות. הייתי צריכה לזכור שדברים טובים לא יקרו כל כך רחוק מהבית.
איך לאמר בעדינות, היה אלמנט של הטעיה בפרסום. ההזמנה והאתר יצרו רושם שיש המון מוצרים ומלאנתלפים הנחות. המציאות הייתה קצת שונה.
איך לאמר בעדינות, היה אלמנט של הטעיה בפרסום. ההזמנה והאתר יצרו רושם שיש המון מוצרים ומלאנתלפים הנחות. המציאות הייתה קצת שונה.
המכירה הייתה במחסן בגינתון, תבדקו אותי- יש מקום כזה. נראה לי שמעולם לא היה קהל כזה גדול במושב כזה קטן, וכולם נוסעים לכל הכיוונים בניסיון לאתר את המחסן המדובר. מי שמצא את דרכו גילה שהמכירה כולה נערכה על גבי שני שולחנות שעליהם הוצגו מספר פריטים מצומצם להדהים. למשל שלושת השידות שקודמו כחלק מהמכירה היו באופן ממש מילולי שלוש שידות פגומות, אחת מכל סוג, שכנראה נתקעו הרבה זמן במחסן.
אבל אני לא אפול, ואחזור בידיים ריקות. קניתי לנו שני כלי הגשה שישנו את חיינו (חייב להיות, כי עד היום הסתדרנו יופי בלעדיהם). אלו כוכבי היום-
סטנד העוגות כמובן לא ישמש למאפים, אנחנו לא אופים, ועדיף שעוגות ועוגיות לא יהיו זמינות לחלקנו. אני בונה עליו כסנטר פיס לשולחן האוכל שלנו. מה יוגש / יוצג עליו? זה יהיה פרויקט עיצובי בשיתוף הקהל. עדכונים יבואו.
הורגת
השבמחקהכד דווקא לא רע.
השבמחקהסטד לעוגות מזכיר לי קצת את אולמי סוסייטי:)
שאפו על היציאה מהעיר.
אסף שאל " הסטנד מהזכוכית? זה שהולך לפח?"
השבמחק