ברביעי שעבר נכנסו לדירה החדשה. אחרי אריזה מתישה, ופירוק מתמשך, בשישי בערב הדירה הפכה לראויה למגורים. הבגדים בארונות, הכלים במטבח, האינטרנט מחובר, הטלפון פועל, הטלוויזיה מתקשרת עם לוויינים, מכונת הכביסה עובדת בלופ, והמיטה (טוב לא בדיוק מיטה, יותר מדויק להגיד המזרון) בחדר השינה.
בשלב זה נותרו לנו 25 ארגזים שלא ניתן לפרק כי אין לנו לאן. אנחנו מחכים שיבנה מחסן לדירה, חסרים לנו עוד שטחי אכסון. אבל, גם אם היינו אחרי הבניה והקנייה- הר הארגזים היה מצטמצם ל-20. הסיבה למצוקת הפירוק הקשה היא הספרייה שאיננה.
לדעתי הספרים שכבר קראנו הם צוברי אבק שלא נשתמש בהם שוב, שנמצאים בבית רק כי "צריך". אני יודעת שלא מדובר בדעה פופולרית או אינטלקטואלית. הייתי שמחה להקים ספריה לתפארת... במרתף. כאשר לעתים נדירות נרצה להשאיל ספר לחברים (אל תחזירו) ניקח אותם אחר כבוד במעלית לספריה. כך מעט הקירות שלנו יהיו פנויים לתמונות, הארונות יהיו פנויים לבלאגן, והאבק יהיה פנוי למעשיו. לדעת אסף צריך ספרייה בבית. מש"ל.
כל הנוחרים בזלזול צריכים לדעת שאת הספרים שיושבים בארגזים אני לא אקרא, כי כבר קראתי, ולא כי אני אנלפבתית. אני דווקא כן קוראת ספרים שאני שואלת מההורים שלי ומחזירה להם ולבעיות האחסון שלהם בשמחה.
מי שעקב אחרי הבלוג יודע שלאסף יש רק רשות וטו, ולי אין חובה להסכים לספרייה בבית. אז למה בכל זאת תהיה ספרייה? שנים של סוציאליזציה עשו את שלהן, קשה לי לשלם את המחיר החברתי של המאבק הזה. ולכן כל מיני ג'ון גרישמים והרי פוטרים יצמצמו דרך קבע את מרחב המחיה שלנו, מאידך אנחנו נוכל להסתכל לכולכם בעיניים כחברים מין המניין בעם הספר.
בשלב זה נותרו לנו 25 ארגזים שלא ניתן לפרק כי אין לנו לאן. אנחנו מחכים שיבנה מחסן לדירה, חסרים לנו עוד שטחי אכסון. אבל, גם אם היינו אחרי הבניה והקנייה- הר הארגזים היה מצטמצם ל-20. הסיבה למצוקת הפירוק הקשה היא הספרייה שאיננה.
לדעתי הספרים שכבר קראנו הם צוברי אבק שלא נשתמש בהם שוב, שנמצאים בבית רק כי "צריך". אני יודעת שלא מדובר בדעה פופולרית או אינטלקטואלית. הייתי שמחה להקים ספריה לתפארת... במרתף. כאשר לעתים נדירות נרצה להשאיל ספר לחברים (אל תחזירו) ניקח אותם אחר כבוד במעלית לספריה. כך מעט הקירות שלנו יהיו פנויים לתמונות, הארונות יהיו פנויים לבלאגן, והאבק יהיה פנוי למעשיו. לדעת אסף צריך ספרייה בבית. מש"ל.
כל הנוחרים בזלזול צריכים לדעת שאת הספרים שיושבים בארגזים אני לא אקרא, כי כבר קראתי, ולא כי אני אנלפבתית. אני דווקא כן קוראת ספרים שאני שואלת מההורים שלי ומחזירה להם ולבעיות האחסון שלהם בשמחה.
מי שעקב אחרי הבלוג יודע שלאסף יש רק רשות וטו, ולי אין חובה להסכים לספרייה בבית. אז למה בכל זאת תהיה ספרייה? שנים של סוציאליזציה עשו את שלהן, קשה לי לשלם את המחיר החברתי של המאבק הזה. ולכן כל מיני ג'ון גרישמים והרי פוטרים יצמצמו דרך קבע את מרחב המחיה שלנו, מאידך אנחנו נוכל להסתכל לכולכם בעיניים כחברים מין המניין בעם הספר.
לא להכנע! עוד מעט תגידי לי שאת הקיר המערבי של הבית את מקדישה לאנציקלופדיה העברית כרכים א-ל"ג וכרך המוספים.
השבמחקמצד שני, הפוסטים הקודמים שלך לא העלו על נס את הפראקטיקה והיעילות המרחבית. יותר כתבת בערגה על עיצוב ואווירה. וכאן יכול להיות שאסף, במקרה, צודק, וצריך ספריה.
ד"א לנו אין ספריה בסלון. אבל אנחנו לא דוגמה.
אתם כן דוגמא! כל הכבוד תמשיכו כך
השבמחקאין לך גבולות את?!
השבמחקג'ון גרישמים והארי פוטרים בבית של מואה??
את יודעת כמה שוקל הארי פוטר? (אני עדיין מתלבט אם משקל הספרים בסידרה עולה אקספוננציאלית או שמדובר בסידרת פיבונצ'י אבל איך שלא יהיה, אל תנסי להרים את כרך 4 ומעלה בברכיים ישרות.
כאן זה בית של אינטלקטואלים והמקום על המדפים יקר.
הקריטריון לאיכות: "בעט אלון, בעט" של אבנר כרמלי. איזה תמצות, איזו קלילות, לא עובר ת'מאה גרם אפילו אם מספיגים אותו בשרותים. כל ספר ששוקל אפילו גרם אחד מעבר לזה יבעט מהמרפסת. בעיטת הפצצה של אלון נגד היוגוסלבים המרשעים כלב לעומת הבעיטה שהארי פוטר הולך לחטוף (נעלי עבודה עם טיפ ממתכת כמובן).
אנונימי שולטטטטטטטטטטטט!
השבמחק